א.העלילה.
קיין (גרי קופר), הוא המרשל בעיירה במערב הפרוע בשם הדלייוויל. הוא התחתן זה עתה
עם אמי, (גרייס קלי), ומתכוון לפרוש מתפקידו כמרשל. לפתע מתפרץ פקיד הטלגרף
ומודיע שהפושע פרנק מילר השתחרר זה עתה מהכלא ונמצא על הרכבת שתגיע לעיירה תוך
כשעה, בדיוק בשעה 1200, בצהרי היום.
פרנק מילר הוא פושע מסוכן שהבטיח לסגור את החשבון עם גרי קופר, שאחראי למאסר
שלו. בתחנת הרכבת בהדלייוויל מחכים לפרנק מילר שלוש חבריו הפושעים, וארבעתם
מתכננים לנקום בגרי קופר.
כאן מתחיל הסרט.
גרי קופר ואשתו עוזבים את העיירה, אך כעבור כמה דקות גרי קופר מתחרט וחוזר העירה.
הסיבה - הוא לא מוכן לברוח.
אמי אשתו, נותנת לגרי קופר אולטימטום - או שאנו עוזבים את העיירה או שאני עוזבת
לבד. היא לא מבינה מדוע גרי קופר מעדיף את המלחמה בפושעים על פני האהבה שלהם.
אמי היא הראשונה לנטוש. בהמשך כל אנשי העיירה
נוטשים את גרי קופר, ומשאירים אותו
להילחם לבד בפושעים.
גרי קופר פונה לכל אנשי העיירה ומבקש שילחמו איתו בפושעים וכולם מסרבים, כל אחד
מנימוקיו.
לבסוף גרי קופר מתייצב לבד מול 4 הפושעים. הקרב עם הפושעים קצר, כחמש דקות.
עיקר הסרט מתאר את השעה בין ההזהרה שארבע הפושעים יגיעו לבין הקרב, שעה בה גרי
קופר מבקש עזרה מאנשי העיר, אך ללא הצלחה. בשעה זו ניתן לראות מה
מבנה האישיות של כל
דמות בסרט באמצעות התבוננות בהתמודדות שלו עם הארועים.
ב.התייחסות.
הסרט מראה כיצד בני אדם מתנהגים "ברגע המבחן". רואים כיצד
מבנה האישיות נחשף כאשר
מתמודדים עם
מצב קיצון ועם דילמה
ערכית קשה. רואים מה באמת
התפיסה הערכית של
הדמויות בסרט. רואים. אין צורך לומר במילים.
1.גרי קופר.
הצדיק היחיד בעיירה. היחיד שפועל על פי ערכיו למרות שהוא מפחד ולמרות פרוק
הזוגיות הטרייה. כשהוא נדרש לבחור בין ערכים לבין הזוגיות ועצם החיים, הוא
בוחר בערכים. הוא עושה זאת כי הוא לא יכול אחרת. פעמיים הוא מנסה לברוח,
ובשתי הפעמים הוא חוזר בו.
2.הסגן של גרי קופר, הרווי.
הוא בין הבודדים בעיירה שלא מפחד. הוא מוכן לעזור לגרי קופר בתנאי שהוא ימונה
למרשל במקומו. גרי קופר מסרב.
הבעייה של הרווי - הוא לא אדם ערכי. יש לו את כל התכונות החיוביות לבד
מערכיות. בסרט תכונת הערכיות נתפסת כתכונה החשובה ביותר. גרי קופר מגלם
אישיות שבה הערכיות זו התכונה הבולטת. הערך העליון לפי הסרט זו הערכיות.
אצל הרווי הערך העליון זו כנראה הגבריות והסגידה של אחרים לגבריות זו.
3.אמי, אשתו הטרייה של גרי קופר. גרייס קלי.
היא נותנת אולטימטום לגרי קופר כי היא נגד אלימות, ומפחדת שגרי קופר יהרג.
היא הפכה לקוויקרית לאחר שראתה את בני משפחתה נהרגים.
אמרתי קודם שגרי קופר הוא הצדיק היחיד. בעצם, גם אמי היא דמות חיובית. ברגע
האחרון היא חוזרת לעיר ונחלצת לעזרתו של גרי קופר. ברגע האחרון היא מחליטה
לא לנטוש אותו.
4.חבר א'.
רואה את גרי קופר מתקרב לביתו ואומר לאשתו לפתוח את הדלת ולומר שהוא לא
בבית. הוא מתחבא בחדר אחורי. לאחר שגרי קופר הולך הוא אומר לאשתו בכעס -"מה
את מביטה בי כך ? את מעדיפה בעל מת ?"
במילים אחרות -
בדילמה הערכית בין חברות וכבוד וערכים לבין החיים הוא בוחר בחיים.
5.חבר ב'.
היה מרשל לפני גרי קופר. שימש עבור גרי קופר כדמות מופת בגלל ערכיו ובגלל
אומץ ליבו. כעת הוא זקן. הוא מסרב לעזור כי "הכל חסר טעם. לחימה לא תיתן
כלום ."
כמו אצל קוהלת - הכל הבל הבלים. אין ערכים ואין
תפיסה ערכית. אין חברות
שבאמת חשובה ובגללה שווה לסכן את החיים. אין כבוד. אין כלום. נותר רק לכבות
את האור. כאן רואים שינוי באישיות ובתפיסה הערכית כתוצאה מזיקנה.
6.הלן רמירז, המאהבת שלעבר של גרי קופר.
היתה בעבר המאהבת של הפושע פרנק מילר ושל גרי קופר. בשנה האחרונה היא היתה
המאהבת של הרווי הסגן.
היא בסכנה כי פרנק מילר ירצה לנקום גם בה, ולכן היא מחליטה לעזוב את העיירה.
הלן רמירז היא אדם ערכי ואמיץ. היא נוטשת כי כעת "גרי קופר הוא לא הגבר שלה".
7.השופט.
השופט הוא הראשון לנטוש. הוא כבר ראה ארוע דומה בעיירה אחרת, ובקושי ניצל.
הוא יודע מה צפוי, הוא יודע שכולם יפנו לגרי קופר עורף והוא מחליט שחייו
קודמים, הוא מחליט לברוח. החובות שלו כשופט וכאדם באים אחר כך.
8.שאר אנשי העיר.
יש חלוקה מעניינת של אנשי העיר -
1.אלה שנמצאים בכנסיה. לרוב אנשים מיושבים ובעלי משפחות.
2.אלה שנמצאים בבית המרזח. לרוב הוללים ורווקים.
גרי קופר פונה לשתי הקבוצות ומבקש עזרה. בשתי הקבוצות הוא מקבל תשובה שלילית.
חלק מפחדים, חלק מסרב כי אין להם אינטרס להילחם ועוד שלל מניעים.
ג.
נטישה.
אחד הנושאים העיקריים בסרט - נושא
הנטישה.
ברגע האמת כולם נוטשים, לבד מגרי קופר ואמה אשתו.
כל אחד נוטש ממניעים אחרים. אצל כל אחד
הדילמה הערכית שונה. אצל כל אחד נחשפת
תפיסה ערכית שונה.
כל אחד נוטש דברים אחרים. כולם נוטשים לא רק את גרי קופר אלא גם את הערכיות,
החברות ושאר ערכים מסוג זה.
כולם כושלים ברגע המבחן. גם גרי קופר עצמו וגם אשתו אמה כמעט נוטשים.
שאלה -
למה כה חשוב להילחם, גם במחיר אבדן החיים והזוגיות ?
למה יוצרי הסרט סבורים שזו הבחירה הנכונה ?
ד.מי אני ?
בסוף כל אדם הצופה בסרט צריך לשאול את עצמו -
"מי אני ?"
"איך אני הייתי נוהג ?"
אצל כל אחד המבחן הוא שונה. אצלי המבחן היה ... אני מעדיף לא לפרט. בכל אופן,
אני לכאורה כשלתי במבחן שלי. גם גרי קופר כמעט כשל. במבחן שלי ידעתי מיד, שהמבחן
לא מוכיח כלום, ואולי הוא אפילו מוכיח את ההיפך. אני יודע מי אני, ואני לא צריך
מבחנים והוכחות. לגבי השאלה "מי אני" מיותרת. כך אני רואה זאת.
אציין שדווקא האנשים הערכיים מייסרים עצמם עם רגשי אשם. הסיבה - להם חשוב להיות
נאמנים לערכים שלהם. כמובן שכולנו כושלים מידי פעם. אצל האדם הערכי,
הנטישה היא
כשלון. אצל האדם הלא-ערכי,
הנטישה היא דרך חיים.
ה.קטעים נהדרים בסרט.
יש הרבה רגעים נהדרים בסרט. למשל -
1.אמי, האשה הטרייה, שואלת את הלן רמירז, מדוע גרי קופר בחר להשאר במקום
לברוח. התשובה של הלן רמירז - "אם את לא יודעת את התשובה לבד, אין טעם שאגיד
לך".
אמי אכן התחתנה עם גרי קופר מבלי להכיר את האישיות ואת
התפיסה הערכית שלו.
2.
חכמים וטפשים.
חלוקה נוספת של הדמויות בסרט היא לחכמים ולטפשים. הרוב טפשים, כולל גרי קופר
ואמי אשתו. לפי הסרט, החכם זה האדם שמבין את האישיות של אחרים ויודע כיצד
היא תנהג. גרי קופר למשל טיפש במובן שהוא מצפה שאנשי העיר וחבריו בפרט,
יבואו לעזור לו.
שני
החכמים הם הלן רמירז והשופט. שניהם יודעים מראש שבסוף גרי קופר ישאר
לבד.
ו.על
משקפי הסרט.
יש לסרט זה
משקפיים מאד מגמתיות. לפי
משקפיים אלה ברור שנטישה היא פסולה.
יש תפיסה מגובשת לגבי הבחירות הערכיות הנכונות. ברור למשל שגרי קופר בחר נכון
כשהוא לא ברח, וברור שאמי בחרה נכון כשהיא בחרה לחזור ולעמוד לצד בעלה.
דעתי -
ממש לא ברור מה הבחירה הערכית הנכונה, וכלל לא ברור שאכן יש בחירה ערכית
נכונה. יש
משקפיים רבים בנושא זה, וחשוב לא להיסחף לעמדות נחרצות ולשיפוטיות.
הסרט נהדר. הוא מעלה נושאים רבים ומעניינים, אך הראייה בסרט מאד מאד מגמתית.
כצפוי בסרט אמריקאי, השחור הוא שחור מוחלט והלבן הוא לבן מוחלט. עדיף להתמקד
בשאלות שהסרט מעלה, ולא למהר לתת תשובות ובוודאי לא לקבל כמובן מאליו את
התשובות של הסרט.
------------------
נ.ב. 18/04/2013
א.בקורת על הסרט.
הסרט זכה לתגובות מאד מעורבות. בעיני זה סרט נפלא, אך רבים חושבים אחרת. במיוחד
הימין באמריקה היה בקורתי כלפי הסרט. יש טענה שהסרט ריו ברבו הופק כתגובה ימנית
לסרט בצהרי יום.
לדעתי, התגובות המעורבות הן בגלל חילוקי דעות לגבי
התפיסה הערכית הנכונה.
האוקס, מפיק הסרט ריו ברבו צוטט כך - "הפקתי את ריו ברבו כי לא אהבתי את הסרט
בצהרי יום. גם ג'ון ויין, הדוכס, לא אהב את הסרט. אני לא חושב שמרשל טוב אמור
להתרוצץ בעיירה כתרנגולת ללא ראש, כשהוא מבקש עזרה מאחרים. ומי מציל אותו ? אשתו
הקווקרית".
היו 3 אפשרויות פעולה לגרי קופר -
1.לברוח.
2.להשאר בעיירה ולנהוג כמו שהוא נהג בסרט.
3.להשאר בעיירה אך לא לבקש עזרה מאחרים.
האפשרות השלישית כלל לא עלתה על דעתי. יש בוודאי אפשרויות נוספות, כשכל אפשרות
מייצגת
תפיסה ערכית אחרת.
ג'ון ויין כנראה משוכנע שהתפיסה הערכית שלו זו
תפיסה ערכית אולטימטיבית. לגביו,
ממש אין ספק מה נכון ומה לא נכון. אין מקום להתלבטויות ולספיקות. אכן לא זכור לי
שג'ון ויין מתלבט בסרטיו לגבי מה נכון.
כשאני רואה מישהו כמו ג'ון ויין, עם כזה בטחון עצמי, אני שואל אם ג'ון ויין של
הסרטים זהה לג'ון ויין של החיים, והאם
התפיסה הערכית זהה.
-----------------------------
נ.ב.
א.מה אני רואה בסרט ?
1.צומת התפיסה הערכית.
הוויכוח בענין
התפיסה הערכית. המחלוקת בין תפיסות ערכיות שונות.
מעניינים לא רק הוויכוחים בענין זה בתוך הסרט, אלא גם אותם וויכוחים לגבי
הסרט, הבקורת על הסרט.
2.הנסיבות שמביאות אותנו לצומת התפיסה הערכית.
מצב הקיצון שבסרט מאלץ את הדמויות בסרט להתמודד עם שאלת
התפיסה הערכית.
הנסיבות מאלצות אותך להחליט מי אתה ומה אתה מייצג.
זה מזכיר את אותה דילמה בסרט
פלטון ואת השאלה - מה הדגל הזה מייצג ?
מצב קיצון חושף את מה שהיה סמוי. לפתע רואים מהי האישיות ומה
התפיסה הערכית
שלה.
ב.לרחף ליד התקרה.
כשיש וויכוח שכזה, אני מעדיף לעמוד מהצד, להסתכל מבלי לבחור צד. אני רוצה ללמוד
אך לא להיות שיפוטי.
הדימוי - אני מרחף ליד התקרה ומביט על הוויכוח למטה בענין
התפיסה הערכית הנכונה.
כלל לא בטוח שבכלל יש
תפיסה ערכית נכונה.
כדאי לזכור דימוי זה. זה דימוי מאד חשוב.
