יום שלישי, 17 בספטמבר 2013

סרט: שבילי התהילה - 1957


  א.העלילה.
    הבמאי - סטנלי קובריק.
    העלילה מתרחשת בצרפת שנת 1916 בזמן מלחמת העולם הראשונה.
    הפיקוד העליון הצרפתי נותן פקודה לכבוש מוצב גרמני בשם תל הנמלים.
    מפקד הדיביזיה, גנרל מירו, מתנגד תחילה לפקודה בטענה שמתקפה כזו תהיה בגדר
    התאבדות.
    כשנרמז לו שהוא צפוי לקידום אם יבצע את המתקפה, הוא משנה את דעתו.
    בדיעבד מסתבר שהפיקוד העליון ידע מלכתחילה שהמתקפה חסרת סיכוי. הסיבה שהפקודה
    לכיבוש תל הנמלים ניתנה היא שהיה לחץ של התקשורת לעשות משהו. המתקפה חסרת הסיכוי
    נועדה להרגיע את התקשורת.
    כצפוי, המתקפה נכשלת וחיילים רבים נהרגים. שליש מהחיילים אף לא מצליח לצאת
    מהחפירות. גנרל מירו, מלא זעם על ההתנהגות הפחדנית כביכול של חייליו, פוקד על
    סוללת התותחים לירות עליהם. מפקד הסוללה מסרב לירות כל עוד הוא לא קיבל פקודה
    כתובה.
    בעקבות הכשלון, הגנרל מירו מנסה לנקות עצמו מאחריות לכשלון באמצעות הוצאה להורג
    של 100 מחייליו. מפקד הדיביזיה, הגנרל ברולרד, משכנע את הגנרל מירו להוציא להורג
    רק 3 חיילים.
    במשפט, קולונל דאקס, (קירק דוגלס), מפקד הגדוד שערך את המתקפה על תל הנמלים,
    משמש כסניגור של 3 החיילים.
    המשפט חד צדדי לחלוטין ושלוש החיילים נידונים למוות.
    בלילה לפני הוצאת 3 החיילים להורג, נודע לקולונל דאקס שהגנרל מירו נתן פקודה
    לסוללת התותחנים לירות על עמדות החיילים הצרפתים.
    הוא פונה עם העדויות הכתובות לגנרל ברולרד, אך ברולרד דוחה אותו.
    למחרת 3 החיילים מוצאים להורג.
    לא אחשוף את סוף הסרט.

  ב.התייחסות.
    כרגיל, אני מנסה לברר מה הוא הנושא שבו הסרט עוסק.
    הנושא לדעתי -
      אידאליזם מול ציניות ואגואיזם.
      התפיסה הערכית הצינית של הגנרלים מול התפיסה הערכית האידאליסטית של הקולונל
      דאקס.
    הגנרלים דוגלים כביכול בפטריוטיזם. הם כביכול דוגלים בכך שהחיילים יהיו מוכנים
    להקריב את חייהם למען ארצם. אלה הם סתם מילים ריקות, העמדת פנים. בפועל, מה
    שמעניין אותם זה הקידום האישי והאינטרסים.
    הם ציניקנים שחדלו מזמן להאמין בפטריוטיזם וחברות ואנושיות וכל יתר הערכים היפים.
    בעולם שלהם כל אחד דואג לעצמו וחברים יש רק באגד.
    הם שולחים אנשים למותם אך ורק למען קידום הקריירה. גם המתקפה חסרת הסיכוי על תל
    הנמלים וגם ההוצאה של 3 החיילים להורג נועדו אך ורק לצורך קידום אינטרסים אישיים
    של הגנרלים ושל המטה הכללי.
    נרמז בסרט שכל מלחמת העולם הראשונה ארעה ממניעים ציניים אגואיסטיים של המנהיגים.
    השאלה של הסרט - למה באמת שלחו מליוני אנשים אל מותם ?
    התשובה של הסרט - על מנת לקדם אינטרסים אישיים של מספר קטן של פוליטיקאים
                     וגנרלים.
                     כל המילים היפות היו שקר.

  ג.החפירות מול הארמונות.
    בסרט מובלט שהגנרלים שולחים את חייליהם לחיות בחפירות ואילו הם עצמם חיים
    בארמונות מפוארים וחיים חיי נהנתנות עם אוכל טוב ונשפים. הגנרלים כמובן לא מסכנים
    את עצמם.
    הקולונל דאקס הוא מפקד מזן אחר. הוא חי עם חייליו בחפירות והוא גם מסתער בראש
    חייליו.
    בסוף הסרט, הגנרל ברולרד אומר לקולונל דאקס שכעת הוא מבין שכל הארועים היו תרגיל
    מבריק של דאקס שנועד להביא להדחת הגנרל מירו על מנת שדאקס יוכל לקבל את תפקידו של
    מירו. כשדאקס מגיב בזעם, הגנרל ברולרד אומר משהו בסגנון - "עכשיו אני מבין. באמת
    רצית להציל את החיילים. אתה אידאליסט".

  ד.קן פולט והספר נפילת ענקים.
    גם הספר נפילת ענקים של קן פולט עוסק בשאלת מניעי המנהיגים במלחמת העולם
    הראשונה.
    לקן פולט תאוריה קצת שונה על מניעי המנהיגים. אצלו המניע למלחמה הוא להשקיט את
    מלחמות הפנים באמצעות מלחמות חוץ.
    התאוריה של קן פולט קצת שונה, אך גם אצלו המניעים של המנהיגים ציניים. גם כאן העם
    משמש כבשר תותחים לקידום האינטרסים האישיים של המנהיגים.

  ה.מה כדאי לקחת מסרט זה ?
    1.יש עוד חלוקה של בני אדם ושל תפיסות ערכיות לציניקנים ולאידאלסטים.
    2.כשהמנהיגים שולחים את העם לשמש כבשר תותחים, כדאי לברר מה המניעים האמיתיים של
      המנהיגים.
    3.אגב, אנגליה וצרפת היו והינן דמוקרטיות.
      מנהיגים אלה נבחרו באופן דמוקרטי. אולי כדאי לבחור מנהיגים עם אישיות שונה ?!
      יש למנוע איכשהו שתפוחים רקובים שכאלה ישמשו כמנהיגים. יש לבחון מנהיגים בשני
      פרמטרים עיקריים -
        א.מה האישיות ? מה התפיסה הערכית ?
        ב.מה החזון ומה היכולת להנהיג ולממש חזון זה ?
    משום מה, יש נטייה להתעלם מהסכנה במינוי תפוחים רקובים למנהיגים. הדגש על הפרמטר
    השני - החזון והיכולת.


   

סרט: וצדק לכל - אל פצינו 1979


  א.סרט: וצדק לכל - אל פצינו 1979.
    בסרט יש כמה סיפורים. בכל הסיפורים יש מפגש בעייתי של אנשים עם החוק. מפגשים אלה
    מבהירים עד כמה החוק בעייתי ולא עושה צדק. מצד אחד, החוק פוגע באנשים חלשים
    ותמימים. מצד שני, החוק פוטר בלא כלום את החזקים.
    בשורה התחתונה - החוק לא עושה צדק ומפלה בין החזק לבין החלש.
    אל פצינו משחק עורך דין צעיר אידאליסט עם תפיסה אחרת של צדק. הוא נקלע למלחמה עם
    מערכת החוק המשומנת וכמובן מפסיד.
    את מערכת החוק המעוותת מייצג השופט פלמינג, (ג'ון פורסייט). שופט זה אדיש לכאב של
    הנאשמים. הוא מכניס אדם חף מפשע לכלא בגלל שההוכחות שהוא חף מפשע לא הוגשו בזמן.
    כלל לא מעניין אותו שנעשה עוול משווע לאדם חף מפשע.
    השופט עצמו נאשם בסוף הסרט באונס. אל פצינו נשכר באיומים שישמש כפרקליטו של
    השופט. מתגלה שהשופט אכן אנס. השופט השתמש בכוחו על מנת לעבור בשלום בדיקת
    פוליגראף שכביכול הוכיחה את חפותו. השופט כלל לא מצטער על האונס שהוא ביצע.
    להיפך.
    השופט מייצג את המערכת המשפטית. כך כל המערכת המשפטית נראית - אדישה, צינית
    ומעוותת.
    סרט זה מזכיר את הסרט עלובי החיים. גם שם המערכת המשפטית עושה את ההיפך מצדק.
    המערכת המשפטית רודפת את עלובי החיים נוסח ז'אן ול ז'אן.
    ראה הסרט עלובי החיים.
    מתברר שהמציאות שראינו בסרט עלובי החיים, בצרפת של אמצע המאה ה-19, ישנה גם
    בארה"ב כיום. כלום לא השתנה.

  ב.שתי תפיסות צדק.
    תפיסת הצדק שואלת שאלה מאד פשוטה - מי אשם ומי זכאי ?
    בסרט מוצגות 2 תפיסות צדק -
      1.תפיסת הצדק של השופט ושל כלל המערכת המשפטית.
      2.תפיסת הצדק של אל פצינו.
    לפי תפיסת צדק אחת, עלובי החיים צריכים להינמק בכלא במשך שנים רבות.
    לפי תפיסת צדק שנייה, השופט הוא שצריך לשבת בכלא.
    מהי תפיסת הצדק הראוייה ?

  ג.תפיסת צדק ותפיסות ערכיות.
    תפיסת הצדק של השופט פלמינג מעוותת כי היא מייצגת תפיסה ערכית מעוותת.
    בתפיסה ערכית אין את 3 ערכי המהפיכה הצרפתית -
      1.חרות.
        באיזו קלות נגזלת חרותו של אדם רק בגלל סיבות טכניות.
      2.שוויון.
        במערכת צדק זו אין שוויון בין החזק לבין החלש.
      3.אחווה.
        במערכת זו אין חמלה כלפי החלש.
    אפשר להוסיף ערך נוסף - יושרה. השופט, המייצג את החזקים, משמיע מילים יפות אך
    הוא עצמו לא מקיים אותן. אין ערך למילים.


  נ.ב.
  א.סרט דומה זה הסרט - שבילי תהילה.
    בסרט שבילי תהילה לא השופטים אלא הגנרלים הם ציניקנים ואגואיסטים.
    אפשר היה לעשות סרטים דומים על פוליטיקאים, גנרלים, שופטים, שוטרים, פרקליטים,
    אנשי דת וכדומה.
    כל אלה אמורים להיות אנשים המייצגים ערכים גבוהים ובפועל הינם ציניקנים
    ואגואיסטים.


 

   

סרט: נשיקת רוצח - קובריק


  א.סרט: נשיקת רוצח - סטנלי קובריק 1955.
    אחד מסרטיו המוקדמים של קובריק הוא פילם-נואר על דיווי גורדון, מתאגרף שתהילתו
    מאחוריו, שלאחר הפסד צורב בזירה מחליט לפרוש לחווה של דודו ולהתמקד בסוסים. אלא
    שדיווי מוצא את עצמו נמשך יותר ויותר לחייה של שכנתו, גלוריה פרייס, שמשכירה עצמה
    לרקדן ערירי. מן ההתבוננות דרך החלון על גלוריה, עובר דיווי להתערבות של ממש,
    שתהפוך להיות מרכז העלילה.

  ב.התייחסות.
    מתוארים חיים של אנשים בעיר הגדולה. יש בעיר מליוני אנשים ואתה לגמרי לבד. עבורך
    אין אף אחד.
    האנשים חיים בדירות קטנטנות מושכרות, מין תא קטן שבו האדם כלוא.
    אנשים אלה חיים מהיד אל הפה. תמיד יש ספק אם יוכלו לשלם את שכר הדירה או שימצאו
    את עצמם ברחוב. תמיד הם חיים על הדולארים הבודדים שנותרו בארנקם.
    בעיקר, אלה הם חיים ריקים וחסרי משמעות, חיים ללא אהבה.
    לפתע נדלק אור בחייהם של דיווי ושל גלוריה - האהבה !
    לפתע יש מעבר לאופק חיים אחרים - חיים עם אהבה.
    לא ברור אם זו אהבה של ממש, שתחזיק מעמד לאורך זמן. יתכן שהם קפצו על רכבת האהבה
    רק על מנת לברוח מהחיים הקודמים. עדיין יש תקווה לאהבת אמת.
    דימוי -
      נדמה שיש שני עולמות - עולם ללא אהבה ועולם עם אהבה. יש אפשרות  שדיווי
      וגלוריה יעברו לחיות בעולם עם האהבה. יש גם חשש שיתברר שהעולם האחר, גם בו אין
      אהבה, שזו היתה אשלייה.
    הסרט מזכיר לי את הסרט אשה יפה, אם כי הוא הרבה פחות רומנטי. בשני הסרטים יש את
    שני העולמות, העולם עם אהבה והעולם ללא אהבה.
    מרשים מה אהבה עושה בחייהם של אנשים.
    כמו שאמרתי בהתייחסות לסרט אשה יפה - צריך להאמין ואז יהיה לך.

  ג.הערה.
    הסרט הוא סרט שחור. הדגש על האפל ועל החיים הריקים. זה ממש לא סרט אהבה. אין בו
    אווירה רומנטית. להיפך. את הרומנטיקה קובריק משאיר לאגדות.
    התחושה שלי היא שקובריק לא חש בנוח כשהוא מדבר על אהבה.

    שניהם לא מאמינים בזוגיות שלהם, אך לבסוף מחליטים להמשיך איתה למרות הספיקות.