יום חמישי, 11 ביולי 2013

סרט: אמן 2002 Amen


  א.העלילה.
    בזמן מלחמת העולם השנייה קצין אס.אס. גרמני בשם קורט גרשטיין מנסה להודיע
    לאפיפיור על השמדת היהודים. הוא עובד באס.אס. ככימאי המתמחה בטהור מזיקים. יום
    אחד הוא נחרד לגלות שהמזיקים אותם יש לחסל הינם יהודים. החומר המשמש להדברת
    המזיקים הינו גז הציקלון. גרשטיין מחליט לפעול להצלת היהודים.
    לגרשטיין מסייע כומר איטלקי צעיר, העובד עבור הותיקן, בשם ריקרדו פונטנה.
    גרשטיין מספק לריקרדו מסמכים עם נתונים מדוייקים, המעידים על השמדת היהודים -
    בדיוק כמה יהודים מושמדים והיכן.
    גרשטיין ופונטנה פונים עם מסמכים אלה לגורמים שונים, ובמיוחד לאפיפיור פיוס ה-12.
    הם נתקלים באדישות, באטימות ובחוסר נכונות אף לראות את ההוכחות להשמדת היהודים.
    בקטע השיא בסרט ריקרדו מתייצב בפני האפיפיור ודורש שישמיע את קולו בפומבי נגד
    השמדת היהודים. כשאפיפיור מתחמק, ריקרדו אומר לאפיפיור שהערב יוצא משלוח יהודים למחנות
    ההשמדה. אם האפיפיור יתייצב בתחנת הרכבת עם טלאי צהוב על חזהו, הוא יצליח למנוע
    את רצח היהודים האלה.
    כשהאפיפיור מסרב, ריקרדו שם טלאי צהוב על חזהו, מתייצב בתחנת הרכבת ונלקח
    למחנות, שם הוא מוצא את מותו.
    אכן היה קצין אס.אס. בשם קורט גרשטיין שניסה למנוע את השמדת היהודים. ריקרדו זו
    דמות דמיונית, המייצגת את אנשי הכנסיה הספורים שפעלו למען היהודים.

  ב.סדום ושני הצדיקים.
    בסרט יש דמויות רבות. כולם יודעים על הזוועות אך יש רק 2 צדיקים שמנסים להציל את
    היהודים - גרשטיין ופונטנה.
    גרשטיין פונה לאנשים שונים, ומספר להם על השמדת היהודים. כולם מתחמקים
    בתרוצים שונים.
    זה מזכיר לי את סיפור סדום ועמורה. אלוהים אומר לאברהם שאם יש בעיר 10 צדיקים,
    הוא לא ישמיד את העיר. כאן בסרט יש רק 2 צדיקים.

  ג.התייחסות.
    הסרט מאד ריגש אותי כי הוא העלה אצלי 2 צמתים מאד חשובות -
      1.צומת התפיסה הערכית.
      2.צומת ההליכה עם האלוהים.
    מבחינתי, אלה הם הנושאים החשובים בסרט. לצמתים אלה יש חשיבות אוניברסלית ולא רק
    בנסיבות של הסרט.
 
  ד.צומת התפיסה הערכית.
    השאלה שרלוונטית לגבי כולנו -
      מי אני ?
      מה התפיסה הערכית שאני מייצג ?
      מה השם הזה, שבו אני נקרא, מייצג ?
      מה באמת הערכים החשובים בעיני ? מה באמת חשוב בעיני ?
    את התשובה אנחנו נותנים לא במילים אלא במעשים, ובמיוחד במעשים במצבי קיצון.
    האפיפיור משמיע מילים יפות שאין מאחוריהם כלום. מה התפיסה הערכית האמיתית
    של האפיפיור ? מה באמת חשוב בעיניו.
    בסרט מובלט שהאפיפיור מודאג מהרס הספריה בכנסיה במונטה קסינו, ואף הביע מחאה
    בפני האמריקאים בעניין זה, אך הוא לא מודאג מרצח היהודים. בעיני האפיפיור הספריה
    חשובה אך היהודים אינם חשובים. ניתן להבין מה באמת חשוב בעיני האפיפיור.
    השאלה הזו כללית ולא מצתמצמת רק לפיוס ה-12 ולנסיבות של מלחמת העולם השנייה.
    התפיסה הערכית זו הזהות האמיתית של כל אחד מאיתנו בכל הנסיבות.
    דיברתי על צומת התפיסה הערכית בשתי הזדמנויות קודמות -
      1.הסרט פלטון.
        בסרט נשאל מה הדגל האמריקאי מייצג ? מי זו אמריקה ?
        בסרט יש מלחמה בין 2 סמלי מחלקה המייצגים 2 תפיסות ערכיות שונות. יש וויכוח
        פנימי חריף בעניין הזהות של אמריקה, הנמשך גם כיום. מלחמת וייטנאם היתה רק
        תפאורה שאיפשרה להעלות מחלוקת זה.
      2.הסרט בצהרי יום.
        זה מערבון קלאסי עם גרי קופר.
        בסרט מסופר שתוך כשעה 4 פושעים יגיעו לעיירה במטרה לנקום בשריף גרי קופר.
        קופר בדילמה אם להשאר ולהלחם בפושעים או לברוח. כל אופציה התנהגותית משקפת
        תפיסה ערכית אחרת. בעצם, גרי קופר נדרש להחליט מי זה גרי קופר.
        גם שאר אנשי העיירה נדרשים להחליט מי הם באמת. גרי קופר פונה לאנשי העיירה
        בבקשה לעזרה, וכולם מפנים לו עורף, כל אחד מסיבה אחרת. כל דמות בסרט
        מייצגת תפיסה ערכית אחרת.
        שוב רואים את צומת התפיסה הערכית. הנסיבות לגמרי שונות וגם התפיסות הערכיות
        שונות, אך מדובר באותה צומת.
        מרכיב נוסף -
          כמו בסרט אמן, גם בעיירה יש מעט מאד "צדיקים". לבסוף, כצפוי, גרי קופר
          נאלץ להתמודד לבד מול 4 הפושעים.
          במונח צדיק הכוונה לאדם עם התפיסה הערכית שמוצגת בסרט כנכונה.

  ה.צומת ההליכה עם האלוהים.
    זו בעיני הצומת החשובה מבין 2 הצמתים.
    לפי התפיסה הרוחנית, אלוהים הוא הגורם לזוועות ולא הגרמנים. כל מה שקורה בחיינו
    הוא תוצאה מרצון האל. כלומר, השואה היא רצון האלוהים.
    הדילמה בצומת זו -
      האם ללכת עם רצון האלוהים או האם לנסות לעזור ליהודים ובכך להילחם באלוהים.
    זהו נושא הטבח האחר. הטבח האחר זה דימוי שנתתי לאלוהים - הטבח שמבשל את הארועים
    בחיינו. פעם אלוהים זו היד המכוונת שעוזרת לנו בחיינו, ופעם אלוהים זה הטבח האחר
    הגורם לשואות בחיינו.
    זה נושא כבד שבינתיים אני מעדיף לא להרחיב עליו את הדיבור.
    בסרט אין מרד נגד האלוהים, אך יש מרד של ריקרדו באפיפיור האדיש לרצח היהודים.
    בעיני ריקרדו, האפיפיור הוא הנציג של אלוהים עלי אדמות.

  ו.צמתי הראייה.
    סוג צמתים נוסף, אלה הם צמתי הראייה.
    אנחנו לא רואים כל מיני דברים כי אנחנו לא רוצים לראות ולא בגלל שאיננו יכולים
    לראות.
    השאלה בצמתי הראייה -
      האם אני רוצה לראות, למשל, שיש השמדה של היהודים ?
    בסרט רואים היטב שרוב האנשים בחרו לא לראות. הם כלל לא טרחו לעיין במסמכים
    שגרשטיין הביא. הם לא רוצה לבדוק אם השמועות בעניין השמדת היהודים נכונות.
    אנשים שכאלה יושבים במסיבה, אוכלים ושותים וצוחקים. הם מלאים מעצמם בגלל הכסף
    והכח והמעמד שהמשטר הנאצי נתן להם. הם אכן חשים שהם הפכו לגזע עליון. "למה לקלקל
    את השמחה בגלל כמה יהודים" ? אחר, הסרט מעביר אותנו לחדרים האחוריים, שאנו לא
    רוצים לראות, ובהם רואים את הזוועות במחנות ההשמדה.
    בסרט, 2 הצדיקים, שכן בחרו לראות, שילמו על כך בחייהם.
    אצל כולנו יש דברים רבים שאנו לא רוצים לראות. יש הרבה ידע שיש בנפש, ולא יוצא
    החוצה. קראתי לכך בשם - הפיצול האנכי. לידע שיש בפנים קראתי בשם - האוצרות
    שבפנים. הסתרת הידע שבפנים אלה הם מנגנוני ההגנה שבנינו. שנים רבות אני עוסק
    בחשיפת ידע זה. כל הרשימות שלי מבוססות על ידע זה.
    ראה הבלוג שלי - פשר חלומות, העוסק באוצרות שבפנים.
    שאלה -
      האם יש אלוהים וחיים אחר המוות ?
    במקום לענות, תסתכל למה שאתה יודע בפנים. את התשובות יש לנו, אך אנחנו לא רוצים
    לראות.