סרט: ניקולס ניקלבי - צרלס דיקנס 2002

ראה ויקיפדיה
ראה אתר סרטים
  25/09/2012 ניקולס ניקלבי.
    לפי צרלס דיקנס. "העולם הרגיל של דיקנס" - טובים ורעים.
    הטובים יפים ועניים. הרעים עשירים ומתאכזרים לטובים. טוב נחשב אצלהם לחולשה.
    עולם דיקנס זה עולם האהבה, עולם מישור 6 בגירסה מאד נאיבית.
    עולם הרעים זה העולם בלי אהבה. מזכיר את העולם שבו מצאתי את עצמי לאחר מות ריבה
    העולם ללא חמצן.
    הטובים הם אלה שפותחים את הלב והרעים הם אלה שסוגרים את הלב. טוב זה כאשר פותחים את
    הלב לאהבה. רע זה כאשר סוגרים את הלב.
    יש כאן מאבק בין 2 סוגי אישויות ושתי תפיסות ערכיות - הערך של אהבה מול הערך של
    כסף. אני מניח שלטובים אין כסף כי הכסף לא חשוב בעיניהם.
    יש כאן פשטנות ושטחיות כמובן,  יש בסרט רק 2 סוגי אישויות.
    מצד שני, יש בסרט מציאות שואה שאולי דוחפת להקצנה זו. במציאות זו, הרוב  הם
    טובים וחיים בגיהנום, ויש מעטים שהם רעים הטובעים בכסף.
    לונדון של דיקנס אכן נראית כגיהנום.

ב.מציאות פיזית ומציאות אנושית.
   כדאי להכיר בהזדמנות שעוסקים בסרט, 2 מושגים - מציאות פיזית ומציאות אנושית.
    אצל דיקנס 2 המציאויות הללו הינן גיהנום -
       1.המציאות הפיזית היא גיהנום בגלל העוני הנוראי.
       2.המציאות האנושית היא גיהנום בגלל האנשים הרעים שסגרו את הלב.
           המציאות האנושית אצל דיקנס לא לגמרי גיהנום, כי יש תמיד גם אנשים טובים.
          בתי יתומים נוראיים מסמלים אצל דיקנס את המציאות האנושית שהיא גיהנום.
   מה יותר חשוב - מציאות פיזית טובה או מציאות אנושית טובה ? מה יותר חשוב - כסף או אהבה ?
    השאלה לא רק שאלה פרקטית אלא גם שאלה ערכית. זו אולי בעיקר שאלה ערכית.
    למשל - מה רצוי יותר - להיות רופא שעוזר לאנשים או רופא שעושה הרבה כסף ?
    לפי דיקנס, הטובים נותנים תשובה אחת והרעים נותנים תשובה הפוכה.
                                         ---------------------------------


                                                           25/09/2012 13:14
                              עולמות: העולם של דיקנס
                              **********************
  א.עולמות: העולם של דיקנס.
    אני רואה כעת את הסרט ניקולס ניקלבי לפי דיקנס.
    בסרט רואים עולם דיקנס טיפוסי, עולם שיש שחור ולבן, טובים ורעים.
    אצל הרעים הערך העליון זה הכסף והאגואיזם.
    אצל הטובים הערך העליון הוא האהבה.

  ב.התייחסות.
    1.העולם.
      רואים עולם שהוא גם פיזי וגם מנטלי. זה עולם שבו הרוב חיים בגיהנום הנגרם על
      ידי עוני נוראי ורוע. בעולם זה יש הרעים החיים בעושר שלא יתואר, ויש הטובים החיים
      בגיהנום.
    2.המשקפיים.
      כאן ממש רואים שמשקפיים מייצרים מציאות, עולם.
    3.הפיצול לשתי אגנדות.
      עולם זה ומשקפיים אלה מייצרים 2 אגנדות - אגנדות הטובים ואגנדת הרעים.
    רואים את הרביעיה - עולם, משקפיים, פיצול ואגנדות.

  ג.הרבה משקפיים והרבה עולמות.
    יש הרבה משקפיים והרבה עולמות. קודם כתבתי על הקומה העליונה. רואים שם את אותו
    מבנה - עולם, משקפיים, פיצול ואגנדות.
    ברשימה הקודמת הייתי בעולם הקומה העליונה.
    ראה הרשימה "הקומה העליונה: שמיים וארץ" 25/09/2012 טבלה 501.64.
 


 

סרט: מייקל קולינס 1996

ראה IMDB
ראה אתר סרטים. 
05/09/2012 מייקל קולינס.
    מייקל קולינס זה האדם שנלחם בבריטים, ואחראי יחד עם דה ואלירה, לעצמאות אירלנד.
    חלוקת התפקידים ביניהם היתה במידה רבה כך שדה ואלרה היה המדינאי וקולינס היה המצביא.
    זה סרט על חייו של קולינס ומלחמתו בבריטים.
    רואים שוב אדם שהאגנדה אינה אישית אלא המעגל הכללי - עצמאות לאירלנד.
    גם אצל הפיזיקאי סטיבן הוקינג האגנדה שייכת למעגל הכללי. האגנדה של הוקינג היא הבנת הבריאה, תשובות עבור המין
    האנושי. גם כאן המעגל האישי אינו חשוב.
    מעניין לראות את העולם דרך המשקפיים והתפיסה הערכית של מייקל קולינס.
    האם הוא טרוריסט או פטריוט ? הוא מזכיר את הפלסטינאים. במחשבה שנייה, הוא יותר
    מזכיר את האצל והלחי - יש עדיין ערכים אנושיים, לא הכל מותר. קולינס לא פוצץ
    אוטובוסים בתי קפה ולא שלח אנשים למחנות השמדה.
    גם כאן יש מבנה אישיות עם ערך עליון. יש גם אישיות היודעת ברגע הנכון לעזוב את
    האלימות וללכת לשלום ולפשרה. בעיני אירים רבים הוא בגד באגנדה האירית בכך שהוא
    התפשר. הוא מזכיר אנשים נורמטיביים, הפונים בנסיבות קיצוניות, לאלימות
    וקיצוניות. בהזדמנות הראשונה הוא חוזר לנורמטיביות.
    אולי כולנו כאלה. אולי אפילו הפלסטינאים והיטלר.

ב.עוד 3 מושגים.
   בהזדמנות שעוסקים בסרט, נכיר 3 מושגים נוספים, - המעגל האישי, מעגל המשפחה והמעגל הכללי.
    אנשים נחלקים גם לפי המעגל הנתפס כחשוב. יש אנשים הדואגים לעצמם, יש הדואגים בעיקר למשפחתם או לאנשים     שהם אוהבים, ויש הדואגים בעיקר למעגל הכללי - המדינה, המדע, האנושות.


 

סרט: המבצר האחרון - רוברט רדפורד 2001

ראה האתר סרט
  09/08/2012 המבצר האחרון עם רוברט רדפורד.
    סרט ממש מעולה. אין תובנות עבורי.
    המשחק של רדפורד מדהים. משחק גנרל המגיע לכלא צבאי. רואים מה זו מנהיגות אמיתית .
    רדפורד הופך אנשים חסרי ערכים לאנשים סופר-ערכיים. הערכים-ערכים של המרינס או משהו
    דומה. רדפורד מעביר הערכים לאחרים באמצעות דוגמא אישית.
    מרשים איך אוסף פרחחים ופושעים ובריונים, כפי שיש בבתי סוהר, ציניקנים מוחלטים,
    הופכים לאנשים ערכיים וחיילים !
    איש מופת, אדם שמשמש דוגמא בערכיו לאחרים. גבור על אמיתי, לא בגלל כח פיזי או שאר
    יכולות אלא בזכות האישיות. אישיות-על. באמת מרשים.

 

סרט: בעל זבוב - לפי ספר של ויליאם הולדינג 1990

ראה האתר סרטים
  14/07/2012 הסרט בעל זבוב.
    לפי ספר של ויליאם הולדינג. ספור על חבורת נערים הנקלעת, כמו רובינזון קרוזו,
    לאי בודד בעקבות התרסקות המטוס שבו טסו.
    הילדים הופכים לחיות רעות ואף רוצחים סתם. זאת במקום שיכול היה להיות גן עדן.
    הנושא - המשקפיים לגבי בני אדם.
            דימוי של חיינו. יכול היה להיות פה בכדור הארץ גן עדן, ורק בגלל שאנו
            "רעים מטבעינו", כדור הארץ הפך לגיהנום. המעטה התרבותי עוד איכשהו מגן
            עלינו. כשמעטה זה נעלם, הטבע שלנו נחשף, ואנו הופכים לחיות רעות
            ורצחניות שפוגעות בבני אדם אחרים.

  נ.ב. 31.12.2012
במציאויות נוסח מציאות אפוקליפסה, רוב בני האדם הופכים לחיות רעות. במציאות כזו יש דילמה ערכית - להשאר בן אדם או חייך וחיי משפחתך. לפי כל הספרים שקראתי על מציאות אפוקליפסה, רוב בני האדם בוחרים להפוך לחיות רעות על מנת לשרוד. בזמנו אמרתי שבמציאות כזו אני מעדיף לא לחיות, מאשר להרוג אחרים. ומה קורה כאשר מדובר בחיי משפחתך ולא בחייך ?!
בסרט בעל זבוב הילדים הפכו לחיות רעות בגלל שלא היתה החברה שתרסן אותם. הם התאכזרו ורצחו סתם, כי הם לא צפויים לעונש. הטענה של הולדינג - בפנים אנחנו פסיכופטים במסווה של בני תרבות.
ברקע ישנה השאלה -
האם האדם טוב או רע ביסודו ? אלה הם המשקפיים בנושא בני האדם, משקפי האנשים.
להבדיל, מהולדינג, אני מאמין שהאדם טוב ביסודו. (אני נזהר מלהרחיק לכת ולא מתייחס להיטלר).
השאלה הרחבה יותר - מי אנחנו באמת ? מה מניע אותנו ?

 

סרט: ליידי המילטון - לורנס אוליבייה וויויאן ליי 1941

ראה IMDB
  07/07/2012  ליידי המילטון.
    סרט מ-1941 עם לורנס אוליבייה וויויאן ליי. הסיפור של האהבה בין נלסון לבין ליידי
    המילטון.
    מדובר באהבה בעייתית כי שניהם היו נשואים, ובאותה תקופה היתה חברה מאד שמרנית, ובגידה נתפסה כמעשה מאד
    קשה. נקודות -
      1.שאלת המחוייבות והתניית היחסים.
        שניהם שורפים את המועדונים הקודמים ומפרים מחוייבויות. כרגיל, אני
        נגד,וכרגיל לא ברור אם הם נהגו נכון. שוב הדילמה הערכית של שריפת המועדון.
        הפעם המניע לשריפת המועדון שונה - אהבה. במועדונים הקודמים של נלסון ושל ליידי המילטון לא היתה אהבה, היה רק הסדר.
        השאלה - האם, כשמדובר בהסדר ולא באהבה, ונתקלים באהבת חייך, נכון לשרוף את
                המועדון ?
        השאלה רחבה בהרבה - האם יש בכלל מיקרים שבהם נכון לשרוף את המועדון או שתמיד
               היחסים ללא תנאי ?
        שוב עולים אצלי הספיקות בשאלה זו. לא ברור.
      2.אהבה טוטלית.
        כמו בסרט אנה קרנינה, יש כאן אהבה טוטלית, אהבה שבה מוכנים לשלם כמעט כל
        המחיר למען האהבה. אגב, לא השתכנעתי מהדמות של ויויאן לי, שהיא אכן אישיות של
        אהבה טוטלית.
      3.אהבה מול חובה DUTY.
        בסוף הסרט נלסון נקרא לעוד קרב, קרב טרפלגר. ליידי המילטון יודעת שאם הוא ילך, הוא לא
        יחזור. אצל שניהם יש דילמה ערכית בין האהבה לבין DUTY. מלבד האהבה ביניהם, המעגל
        האישי, יש את המעגל הכללי-נלסון כמציל של אנגליה. מה קודם ? מה חשוב יותר ?
        ליידי המילטון מחליטה לתת לו ללכת, והמחיר-הוא נהרג והיא מפסידה את כל עולמה
        ומתדרדרת לשתייה ועוד.
        זה מזכיר דילמה דומה אצל ריבה ואצלי - המעגל האישי והאהבה בינינו מול האגנדה
        הכללית/רוחנית.
      4.קרב טרפלגר.
        יש שחזור מרשים של קרב טרפלגר.
 

רוחות מיסיסיפי - אלק בלדווין 1996

ראה האתר סרט
ראה IMDB

  17/06/2012 רוחות מיסיסיפי.
    אלק בלדווין הוא עורך דין, עוזר תובע, שנגרר להעלות מקרה רצח שארע כ-20 שנה
    קודם, במיסיסיפי של שנות ה- 60. אז, גזען לבן רצח פעיל זכויות כושי.
    במהלך המשפט משפחתו וילדיו של עורך הדין מאויימים.

    עורך הדין נקלע לדילמה ערכית -
      מה חשוב יותר, האגנדה של עשיית צדק או המשפחה.

    דבקות באגנדה של עשיית צדק עלולה להביא לפגיעה במשפחה.
    השאלה - האם נכון לדבוק באגנדה גם במחיר פגיעה בילדים ?
            מה חשוב יותר - המעגל האישי והמשפחתי או המעגל הכללי ?  ראה התגית - 3 המעגלים.

    התייחסות - נראה לי שגם אני וריבה בחרנו - האגנדה של המעגל הכללי קודמת לחיים האישיים ולמעגל האישי.


 

סרט:המקצוע: לוחם. קלינט איסטווד 1986

ראה ויקיפדיה
ראה IMDB
  31/05/2012 המקצוע: לוחם. קלינט איסטווד. Heartbreake Ridge
    מסופר על חייל מרינס "זקן", הנמצא לקראת פרישה, שתיין ובודד, גרוש. טיפוס מאד בעייתי,
    אלים ומנבל את הפה.
    אבל .. לוחם אמיתי, איש מרינס אמיתי. נאמן לערכים של פעם של המרינס.
    הוא מקבל לידיו כתה של טירונים, והופך אותם לחיילי מרינס אמיתיים.
    התייחסות -
      אישיות של לוחם. האישיות בנוייה על ערכי המרינס. טסטוסטרון בלי סוף.
      מאד מזכיר באישיות את מסאי מהסרט אפאצי.
      הסרט ממחיש שצבא בנוי קודם כל על ערכים. בטירונות אתה מעצב את האישיות של
      הטירונים על ערכי המרינס, ובכך הופך אותם ללוחמים. אכן הטירונים עוברים שינוי
      אישיות דרמטי. בסרט, הסמל בז לערכים של החברה של היום, הערכים שהטירונים הביאו
      מהבית, מה שנראה כריקנות הערכית בעיניו.
      רואים שלוחם טוב זה לוחם עם אישיות של לוחם.
      רואים שצבא טוב זה צבא הבנוי על ערכים.
      בסרט מומחש שהמלחמה היא המבחן לערכים - האם גם בסכנת חיים תשאר נאמן לערכים ?

 

סרט דוקומנטרי: המהפכה הצרפתית

  21/05/2012 סרט דוקומנטרי - המהפכה הצרפתית.
  סרט על המהפכה הצרפתית שראיתי כנראה בערוץ ההסטוריה.

 א.הסתעבות הערכים.
    התחושה - שיש כאן פרק בעייתי נוסף בחיי הגנרל הנפוליאוני.
    ערכי המהפכה המדומים - חירות, שוויון, אחווה.
    הערך העליון האמיתי - הנאמנות למהפכה ולאידאולוגיה.
    מי שנחשד בחוסר נאמנות, הוצא להורג.
    האידאולוגיה הפכה להיות - השלטת נאמנות למהפכה באמצעות טרור.
    הנאמנות לאידאולוגיה זה האמצעי להגשמת ערכי המהפכה. האמצעי הפך לערך העליון.

  ב.המניע לערכים - שנאה ולא אחווה.
    מה שהדליק את המהפכה הצרפתית זו שנאה עזה למשטר הישן ולאצולה.
    השנאה היא המניע לערכים החדשים.
    לכן, כבר בתחילת המהפכה, היתה אכזריות ושפיכת דמים. זה נעשה גרוע יותר ויותר עם
    הזמן.
    המהפכנים נעשו גרועים ממושאי השנאה - האצולה.

  ג.השינוי באישיות העם הצרפתי.
    נדמיין שיש אדם בשם העם הצרפתי, ואדם זה בנה אישיות חדשה עם ערכים חדשים.
    אדם זה עבר מהפך מנטלי.
    באישיות החדשה, מה שקובע אלה לא הערכים אלא המניע לערכים - השנאה.
    יש כאן בניית אישיות חדשה ולא מוצלחת !
    להבדיל, הערכים של הנאציזם היו בעייתיים מלכתחילה. כאן, במהפכה הצרפתית, הערכים בסדר. הבעייה - המניע.
    אישיות הבנוייה על מניע של שנאה לא יכולה להיות אישיות עם ערכים הומניים.

  ד.שיבוש הערכים ניתן  לראות במקומות נוספים.
    למשל - בנצרות. גם בנצרות הערכים ההומניים של ישו נשכחו, והערך העליון הפך להיות -
    הנאמנות לאידאולוגיה.
    מדהים שבשם הערכים ההומניים של ישו, רצחו, עינו, רדפו. מהנצרות של ישו נותר רק
    השם. התוכן השתנה לחלוטין. גם כאן הבעייה לא בערכים אלא בשיבוש.
    זהו דפוס שחוזר - אותם ערכים משמשים דבר והיפוכו. 

 

סרט: 3 הימים הבאים - ראסל קראו 2010

ראה האתר סרט
  27/04/2012 סרטים: 3 הימים הבאים עם ראסל קראו.
    גבר שאשתו נמצאה אשמה ברצח ויושבת בכלא, יוצא למסע לשחרר אותה, לארגן לה בריחה
    מהכלא.
    יש כאן אגנדה !
    האגנדה דומה לאגנדה שלי. בסרט הרצון הוא לעזור לאשה ולא לאנושות. האגנדה שייכת למעגל המשפחתי.
    לשם הגשמת האגנדה הגבר מוכן להזיז הרים וגבעות. המחוייבות טוטלית.
    ...
    לא מוצא חן בעיני. בדרך הוא גם רוצח סוחרי סמים במטרה להשיג כסף הדרוש לבריחה של אשתו.
    בדילמה הערכית בין הגשמת האגנדה לבין ערכיות , הגבר בוחר באגנדה. אצלו המטרה מקדשת
    את האמצעים. בסרט הדילמה מרוככת. הגבר רוצח סוחרי סמים ולא אנשים תמימים.

 

סרט: OutLand אאוטלנד - שון קונרי. סרט מד"ב - 1981

ראה IMDB
  13/03/2012 סרטים - OutLand עם שון קונרי. סרט מד"ב משנת 1981 - ישן.
    קונרי הוא קב"ט במכרה טיטניום בירח IO של יופיטר. הוא מגלה שההנהלה גורמת
    לעובדים לאכול סם אמפטמין, שפועל כממריץ ומעלה את התפוקה, אך גם גורם לתופעות
    פסיכוטיות אובדניות.
    כשקונרי עומד לחשוף זאת, המנהל מזמין רוצחים מקצועיים שאמורים להרוג את קונרי.
    יש מציאות שמזכירה את הסרט בצהרי יום. בפני קונרי ניצבת דילמה ערכית - להילחם או
    לברוח. מה חשוב יותר - הנאמנות לעצמך או החיים והמשפחה ?
    יש כאן כמה היבטים חשובים -
      1.הדילמה הערכית.
        בסרט כולם בוחרים לברוח, מלבד שון קונרי, כי החיים והמשפחה חשובים יותר. קונרי בוחר כמובן להילחם.
        מזכיר את הדילמה הערכית של דבורה כיום.
      2.הרצון לחיים.
        קודם אשתו של קונרי עזבה אותו כי היא רצתה חיים נורמליים בכדור הארץ, שם יש
        אוויר טבעי. לעומתה, קונרי בוחר לחיות כקבט בהתיישבויות במערכת השמש, כנראה
        בגלל רצון לסגור חשבונות, רצון להוכיח את הערכיות שלו.
      3.מבנה האישיות.
        לדמויות השונות תפיסת ערכית שונה ולכן - מבנה אישיות שונה.
          א.אצל הרעים - האגואיזם מעל לכל.
          ב.אצל רוב הטובים - החיים והמשפחה קודמים. לכן הם לא נחלצים לעזור לקונרי
          ג.אצל קונרי - הנאמנות לעצמך מעל לכל.
          ד.הרצון לסגור חשבונות. חשבונות מהעבר. עניינים לא סגורים.
            קונרי סוחב מהעבר רצון להוכיח שבמצב קיצון הוא נלחם ולא בורח. הוא רוצה
            "לבדוק מי הוא באמת". לכן הוא צריך את מצב הקיצון. נשמע מוכר ?!
------------------------
נ.ב.  24.1.2013

• תגובה לכתבו לבלוג -
  נשמע כאילו הצדקה לאלה שבןרחים. אמנם נכון לחשוב קודם על המשפחה וכו... אבל הנקודה, נדמה לי, היא לעשות מה שנכון בכל רגע נתון. הסיבות מה הביא אותנו למצב מעניינות אבל מישניות. 
• התגובה שלי -
  ההחלטה כנראה על פי התפיסה הערכית שלך. למשל, אם אתה חרדי, קידוש השם קןדם כנראה למשפחה. ראה סיפור עקידת יצחק בתנך. כלל לא ברור מה נכון. לכן יש וויכוח בנושאים כמו הפלות והמתות חסד. יש וויכוח בשאלה - מתי אין ערך לחיים, וכן הלאה. הדברים לא פשוטים, ואני נמנע מגיבוש תאוריה שיפוטית בנושא זה.
  שיפוטיןת זו קביעה מה נכון ומה אינו נכון.
  
  
  
   

סרט: סרטים שונים

  06/02/2012 סיפורו של וויל האנטינג. הוט. ערוץ 13.
    סרט מצויין. מזכיר קצת את נפלאות התבונה.
    מאט דיימון, רובין וויליאמס, בן אפלק.
    בחור צעיר, גאון מתמטי, בעייתי בגלל ילדות קשה כיתום. עובד באוניברסיטה כשרת עד
    שפסיכולוג מסייע לו להתמודד עם יכולותיו.
 

  03/03/2012 סרטים.
    1.מיסיסיפי בוערת. עם גין הקמן. טוב. מציג היטב את המציאות של מיסיסיפי בשנת ה-60
      אך לא מעמיק.
    2.-1409. גון קיוזק. סרט גרוע.
    3.אימפריית השמש. שפילברג.
      אכזבה. הסרט בנוי טוב אך אין עומק ולא ברור מה  שפילברג רוצה. יש סיפור אך אין
      נושא. שפילברג נראה שטחי, רדוד. הצילום נהדר, הטכניקה מצויינת, האפקטים
      מצויינים אך אין תוכן.

    כללי-אני מתחיל לגלות ענין בסרטים, ולאבד ענין בדוקומנטרי. עם סדרות פעולה
         הפסקתי לגמרי.
         1.סדרות פעולה-נתפסים כסתם מטמטמים.
         2.דוקומנטרי-אני מאבד ענין במדע. המדע בורח מלהתמודד עם הנפש ועם החיים,
                     שהם הנושאים החשובים בעיני.
         3.סרטים עם עומק. מי שבאמת צולל, מתמודד עם הנושאים החשובים, אלה דווקא
           האמנים, סרטים עם תוכן וספרים !
           חזרתי לפקולטה לספרות, אך לגמרי אחרת ! מדהים !


  03/06/2012 תייר מזדמן. ויליאם הארט.
    הסיפור-הארט הוא סופר מדריכים לתיירים. הספרים הם מדריכים איך לנסוע למשל לפריז
      ולהשאר באמריקה. הטיול הוא דימוי לחיים. גם בחיים הסופר חי מבלי לקחת סיכונים
      ובלי להתנסות. הוא סגור בצורה קיצונית, וכך גם משפחתו. הוא לא נחשף לחיים.
      רק לאחר 60 דקות של סרט, הוא מתחיל להוציא את הרגשות המודחקים, וזה גורם לו
      להחשף לאהבה ולחיים.

  04/06/2012 2 סרטים רדודים.
    1 . שניים רכבו יחדיו-מערבון עם ג'יימס סטיוארט.
      ראיתי רק כמה דקות.
    2.בלש עם קלינט איסטווד וברט ריינולדס.
    שני סרטים רדודים, ללא תוכן. שני הסרטים מסתירים את הרדידות באמצעים שונים, בעיקר -
    קיטש, האדרה של המערב הפרוע ושל הבלשים. הבלשים הם גלגול מודרני לגיבורי המערב
    הפרוע - שני הסרטים בנויים על טסטוסטרון - ערכים גבריים, לוחמים.
    לזכות קלינט איסטווד - זו קומדיה. איסטווד מודע שאין לסרט תוכן ולא לוקח את הסרט
    ברצינות. בסרט של איסטווד גם הושקעה יותר מחשבה.
    עדיין - אין תוכן. שני הסרטים רדודים.


  30/08/2012 ארייזר - סרט פעולה של שוורצנגר.
    פעם אהבתי סרטים כאלה. כעת הסרט נראה ריק ומזוייף - פשוט משעמם.
    הפסקתי לראות לקראת הסוף. נראה שהטעם שלי בסרטים השתנה. אני רוצה תוכן.

 


 

 

סרט: מכתבים מאיוו ג'ימה. במאי - קלינט איסטווד 2006

ראה IMDB
  27/02/2012 מכתבים מאיוו גימה. במאי - קלינט איסטווד.
     סרט שמאד הרשים אותי. יש הרבה תוכן.
    הסרט מתאר את הקרב על איוו גימה מהראייה היפנית.
    לפני הסרט דימיתי שזה סרט מלחמה וגבורה מהראייה האמריקאית, שבו השיא הוא - הנפת
    הדגל האמריקאי. דימיתי שהדגש על ערכי הגבורה והמצואיזם והלאומנות, כשאולי מידי פעם זה מטובל
    בקצת אנושיות. טעיתי.

    יש לסרט הרבה היבטים -
      1.ההיבט השטחי-העלילה.
      2.הראייה מזווית אחרת, של היפנים.
        כשרואים כך, אתה מזדהה עם היפנים, ומתנגד לאמריקאים.
      3.הראייה ההסטורית.
        זה מעין קרב מצדה. ליפנים מראש אין סיכוי מול המסות של האמריקאים. אין להם
        חיל אוויר וחיל ים, ויש נחיתות מספרית. היתרון היחיד של היפנים-הפנטיות.
        יש תמונה שממחישה זאת-התמונה של הים מלא באינסוף אניות מלחמה אמריקאיות.
         אין ספק כיצד הקרב יגמר.
        בתאורים האמריקאים הקרב לא מוצג כקרב מצדה שבו האמריקאים הם הצבא הרומאי !
      4.הראייה הצבאית.
        איך נכון להילחם בנסיבות כאלה. הגנרל היפני הוא "החכם" מבחינה צבאית.
        הוא המפוכח שמבין שאין להילחם על החופים אלא מתוך מערות. זו הטקטיקה הסבירה
        היחידה, וגם היא חסרת סיכוי מול העדיפות האמריקאית.
      5.הגיבורים.
        כולם יפנים.
      6.הנושאים הפנימיים-הדילמות הערכיות.
        זה הנושא החשוב, ועל כך בנפרד. יש תובנות מדהימות מהסרט בנושא ערכיות.
                         ----------------------------


                                                           27/02/2012 48:19
            חדר דילמות ערכיות: רשמים מהסרט איוו ג'ימה של קלינט איסטווד
            **********************************************************
  א.רשמים מהסרט איוו ג'ימה של קלינט איסטווד.
    את הסרט ראיתי בחלקו אתמול. כתבתי על כך בנפרד. 
    כאן אכתוב רק על היבט אחד של הסרט - דילמות ערכיות. זה לדעתי ההיבט העיקרי של הסרט.
    נאמנות לערכים.
    החברה היפנית חריגה בנושא זה. יש שם נאמנות לערכים שמצדיקה גם התאבדויות,
    חרקירי. גם ביהדות ישנו המושג "יהרג ובל יעבור" וגם "קידוש השם", אך זה בקנה מידה
    קטן בהרבה.
    אצל היפנים איוו גימה זו גירסה יפנית של מצדה. ברור שהם יפסידו, והבחירה היא
    למות. בעצם הקרב על כל אי הופך לעוד מצדה.
    זכורים החיילים היפנים הממשיכים להילחם שנים רבות לאחר שהמלחמה נגמרה.
    בסרט מודגש שהערכים של נאמנות למולדת והכבוד חשובים יותר מחייך וממשפחתך.
    גם ערכים אנושיים אינם חשובים. זה בולט באכזריות של היפנים כלפי בני עמם
    וכלפי חייליהם הם. ערכים אנושיים נתפסים כחולשה. בעצם, יש כמה ערכי על ויתר
    הערכים נתפסים כחולשה.
    הופתעתי לגלות שיש כמה תפיסות  אצל היפנים בנושא ערכים. אין אחידות.
    שונות זו מתבטאת בוויכוח לגבי ההתנהגות הנכונה במצב נואש. יש 3 תפיסות -
      1.הגישה הפרקטית.
        לברוח למאחז אחר ולהמשיך להילחם שם.
        זו הגישה של מפקד האי.
      2.להמשיך להילחם עד המוות באותו מקום ואף להתקיף.
      3.להתאבד.
    כל פתרון מייצג תפיסה ערכית שונה. יש כאן הוויכוח בין פרקטיות לבין ערכיות.
    מפקד האי דוגל בגישה הפרקטית כי הוא נלחם למען המולדת ולא למען הכבוד.
    אצלו הערך העליון הוא המולדת.
    בשתי הגישות האחרות, הערך העליון הוא הכבוד או הערכיות. אלה הם הקיצונים, הפנטים.
    בניגוד לסגניו, מפקד האי גם אנושי, ודוגל בערכים אנושיים.
    אצל אחד החיילים יש גם ערכים "נורמליים". הוא רוצה לברוח, להציל את חייו. הערכים
    העיקריים אצלו אינם כבוד או מולדת או נאמנות לאידאולוגיה אלא חייו הוא ומשפחתו.
    מדהים שכמעט ואין בסרט דילמות ערכיות. אין התלבטות. אצל רוב הגיבורים הערכיות מאד
    מגובשת.
    אין הרבה ערכים. יש ערכי-על, שזה טיפוסי לפנטיות.
    יש כביכול 2 תפיסות ערכיות -
      1.ערכי-על של הקיצוניות.
        כבוד, ערכיות, מולדת, אידאולוגיה.
      2.ערכים נורמליים.
        חייך אתה, המשפחה, האנושיות.
    המעניין בסרט מבחינתי, זו השונות בין הגיבורים בתפיסות הערכיות, בכך שיש הרבה תפיסות ערכיות.
     הוויכוח הוא בין תפיסות ערכיות שונות. במקום שיהיו דילמות ערכיות אצל אדם אחד, יש וויכוח בין תפיסות
     ערכיות שונות של אנשים שונים. בדילמות ערכיות, הוויכוח הוא בין שתי תפיסות ערכיות הקיימות אצל אדם אחד.
                               -----------------------

  נ.ב.  03/03/2012 שבת 45:16
  א.תפיסות ערכיות.
    עדיין לא ברור לי אם הנושא של הרשימה הוא דילמות ערכיות או תפיסות ערכיות.
    זה מזכיר לי -
      1.התפיסה הערכית הקומוניסטית.
        בתפיסה ערכית זו סטלין והמדינה והאידאולוגיה הם ערכים עליונים.
        ילדים אמורים להלשין על הוריהם אם ההורים מדברים נגד המדינה. הנאמנות היא
        למדינה ולא לחייך, המשפחה או ערכים אנושיים.
        הקומוניזם גם שולל את הדת, כי הרצון הוא לנאמנות לקומוניזם ולא לדת.
        הילדים עוברים שטיפת מוח מגיל צעיר לערכים אלה.
        תפיסות ערכיות דומות מוצאים גם בנאציזם וגם בכתות.
        טיפוסי שתפיסות ערכיות קיצוניות לא רק מטפחות ערכים קיצוניים והופכות אותם
        לערכים עליונים, אלא גם יוצאות נגד ערכים אחרים.
      2.הפניית עורף לאנושיות.
        בהרבה תפיסות ערכיות אידאולוגיות, האנושיות נתפסת כחולשה.
        זה מופיע  אצל -
          א.פסיכופטים.
            כבר מזמן הבנתי שפסיכופטים מונעים על ידי אידאולוגיה וערכים פסיכופטיים.
          ב.ערבים.
            אצל הערבים ישראל נתפסת כחלשה כי יש אצלינו ערך עליון לחיי אדם.
          ג.יפן, ברה"מ, הנאצים.
      3.הפניית עורף למשפחה.
        אצל חרדים טיפוסי שאם יש לבחור בין המשפחה לבין הדת, בוחרים בדת. הרבה
        חוזרים בתשובה מנתקים קשר מהמשפחה.
        הפניית עורף למשפחה ישנה גם בכתות.
      4.הפניית עורף לחייך אתה.
        אפילו חייך הופכים לאמצעי לקידום הערכים הקיצוניים, ומפסיקים להיות ערך.
        יש עידוד להקרבת חייך למען הערכים הקיצוניים. ראה המתאבדים היפנים והמוסלמים.
              -----------------------------

  נ.ב. 14/01/2013
  א.השואה - איך העם הגרמני היה מסוגל לבצע שואה ?
    אחת השאלות הקשות לגבי השואה -
            איך העם הגרמני היה מסוגל לבצע שואה ?
            איך בני אנוש, עם שלם, מסוגל לבצע מעשים נוראיים שכאלה ?
    במיוחד קשה להבין זאת לגבי עם כמו העם הגרמני.
    דעתי -
      אידאולוגיה קיצונית עם תפיסה ערכית קיצונית מובילות לעיתים למעשים נוראיים.
      יש לכך דוגמאות רבות מלבד השואה.
      לדעתי, מעשי הזוועה הכי קשים, נעשו בשם אידאולוגיות ותפיסות ערכיות קיצוניות.
      זה עלול לקרוה לכל אחד מאיתנו, במידה ונתפתה לאמץ אידאולוגיה קיצונית.
    השיעור -
      לא לאמץ אידאולוגיות קיצוניות.
      לא לזרוק את הערכים שלך לטובת ערכי אידאולוגיה.
      לא לזרוק ערכים אנושיים, משפחה וחייך אתה.
      לא לזרוק את הערכים הנורמטיביים.
      קשה להבין כיצד בני אדם זורקים ערכים אנושיים ומשפחה.
 

 
 
 

ספר: אמנות ההקשבה לפעימות הלב

                                                יום ראשון  02/12/2012 08:10
                          ספרים: אמנות ההקשבה לפעימות הלב
                          *******************************
  א.ספרים: אמנות ההקשבה לפעימות הלב.
    מאד התרשמתי מספר זה. מתחבר לדברים שאנו מנותקים מהם. מושפע כנראה מבודהיזם
    מבורמה.
    ראה הרשימה מרכיב המנגנון: הספר-אמנות ההקשבה לפעימות הלב 28/11/2012
        "רשומה 11088.830.48".
    אתייחס לכמה היבטים שבהם עוסק הספר. ההיבט החשוב - אהבה. יש כאן אהבה שלא תיאמן
    סיפור האהבה הכי מופלא שבו ניתקלתי. דווקא על האהבה בספר היה רצוי לכתוב.

  ב.אבדן.
    הגיבור, טין וין, חווה פעמיים אבדן - אבדן הראייה ואבדן אהובתו. האבדן השני הוא
    האבדן הקשה.
    גם מי-מי וגם טין וין לא יוצאים שרוטים מאבדן האהבה. אין כאב. אין כאב כי אין שריטה.
    יש רק הכרת תודה על כך שהם זכו באהבה.
    לא הבנתי מדוע.
    ההתמודדות עם אבדן מרכזית בבודהיזם. יש השלמה מראש עם הזמניות של כל מה שיש לך
    ועם אבדן. האם בודהיסטים אכן משלימים עם אבדן ? לא ברור. האם ניתן ללמוד
    מהבודהיזם על ההתמודדות עם אבדן ?  גם לא ברור.

  ג.אנשי המערב.
    אנשי המערב מתורים בספר כאנשים ללא אהבה, חסרי רגישות. באנשי המערב הכוונה
    לאנשים עם תרבות המערב, עם ערכי המערב. הדוד העשיר הוא הדוגמא. הביטוי - האדישות
    וקור הרוח שעימם הדוד מפריד בין האוהבים.
    אצל הדוד, אנשים הם אובייקטים, חפצים. אנשים אלה חיים בעולם ללא אהבה. כשטין וין
    נתקל באנשים אלה, הוא שם לב שהדופק שלהם שונה, חסר רגשות. הוא שם לב לפער בין
    המילים שהם משמיעים לבין מה שהדופק אומר.
   
  ד.החיים בלי פחד.
    בשלב מסויים טין ווין נפטר גם מהפחד. לא ברור מה הביא לשינוי זה.

  ה.היבטים שונים של החיים.
    ברשימה זו ציינתי 3 היבטים שבהם עוסק הספר, 3 נושאים. בוודאות, בקריאה נוספת
    אגלה היבטים חשובים נוספים.

נ.ב.
א.חיבור.
    ההיבט העיקרי הוא כנראה נושא החיבור.
     האנשים במישור הארצי ואנשי המערב בפרט, אינם מחוברים. אינם מחוברים לאנשים אחרים, ללב, לפנים, לעצמם,
     לידע הפנימי, לחלומות, לגלגולים, ללמעלה ועוד ועוד.
      שם הספר מרמז שנושא החיבור והניתוק הוא הנושא העיקרי של הספר. הגיבור עד כדי כך מחובר, שהוא
      מצליח לשמוע את פעימות הלב.  כמו במדיטציה, בגלל שאין הרעש של הראייה, הוא מצליח לשמוע.
       על נושא כתבתי ועוד אכתוב הרבה בעתיד. אני מאמין שבעתיד אציח להתחבר להתחבר להרבה דברים אליהם איני  מחובר היום.
 

סרט: לא עשיתי כלום ! אני נשבע !

  19/08/2012 לא עשיתי כלום !
  א.על הסרט.
    סרט קנדי צנוע על ילד קנדי בן 10, הילד עבר 2 טראומות קשות. תחילה ההורים התגרשו
    ואחר כך האמא עזבה - נסעה ליוון, ונראה שנטשה את הילדים.
    הילד מגיב לטראומות במעשים קשים - נסיונות התאבדות וכן מעשי פרחחות כמו פריצות
    לבתי השכנים וגנבות.
    הסרט מראה את החיים בעיני הילד. מראה מה שהמבוגרים לא רואים וגם לא רוצים לראות
    יש 2 פרשנויות  להתנהגות הילד -
      1.הילד רע וצריך משמעת, אולי שליחת הנער למוסד לנוער עבריין.
      2.הילד במצוקה נוראית בגלל הטראומות שהוא עבר.
    ברור שהמשקפיים של הסרט הם הפרשנות השנייה.
    המבוגרים כלל לא מודעים לכאב של הילד. הם רואים רק את הביטויים הקשים בהתנהגות,
    ולא מבינים התנהגות זו. מבחינת המבוגרים - "הילד השתגע".
    הסרט זו הזדמנות נדירה לראות את החיים בעיני ילד.
    הסרט קשה בצורה בלתי רגילה.

  ב.התייחסות.
    הסרט מראה היטב איך אישויות טראומה פועלות.
    בעקבות 2 הטראומות נוצרות 2 אגנדות טראומה -
      1.איחוד המשפחה.
      2.חזרה לאם.
        הילד סופר את הימים מעזיבת האם באמצעות חלוקי נחל שהוא שם על השידה. בכל יום
        הוא מוסיף עוד חלוק נחל. הילד מתכנן כל הזמן לנסוע ליוון ולחפש את האם.
    הרושם  הוא שהילד עושה דברים נוראיים במטרה למשוך תשומת לב, ויעשה משהו נוראי שיחזיר את האמא
    ויאחד את המשפחה. ההתנהגות הקשה זו זעקה לעזרה - שמישהו יתעורר.

  ד.בת השכנים.
    הילד מתחבר עם בת השכנים, שגם היא עוברת טראומה קשה - ההורים גרושים והאם חיה עם
    הדוד. דוד זה מכה את הילדה. זו ילדה שלא מקבלת אהבה אלא רק מכות. אף אחד לא חשב
    לקנות לה בובות ברבי. בובות הברבי שלא קנו לה מסמלים את האהבה שלא ניתנה לה.
    גם בת השכנים מחפשת את האב שאיננו.
    2 הילדים שרוטים, הטראומות שונות, אך הפרטים לא חשובים.

  ה.אין מה להפסיד.
    אצל 2 הילדים ישנו המוטיב שאין להם חיים ולכן אין מה להפסיד ואין בשביל מה
    לחיות. אין בשביל מה להשתדל.
    בניגוד לילדים רגילים, להם אין בית ואין הורים שאוהבים אותם.
    תחושה זו גם היא מובילה להתנהגות קיצונית, בריחה מהבית ואף נסיונות התאבדות.
    אמרתי שהסרט קשה.

  ו.מיקי האבדן 2.
    עלה בדעתי שאולי גם אצלי יש אישיות טראומה שכזו - מיקי האבדן 2.

נ.ב. 3.1.2013
המסר העיקרי של הסרט הוא שאנחנו לא מבינים את הילדים שלנו. יש 2 המשקפיים לגבי ההתנהגות הקשה של הילדים, המשקפיים ללא הבנה והמשקפיים עם הבנה ועם אמפטיה.
הסרט אכן נותן הצצה מופלאה לעולמו של הילד, לא מה רואים בחוץ אלא מה יש בפנים.

 
 

ספר: יאיר לפיד - רשימות אחר מותי

  29/06/2012  ספרים: זכרונות אחר מותי - יאיר לפיד
    ספר ביוגרפי על טומי לפיד - האבא של יאיר לפיד.
    נכתב כספר זכרונות של טומי לפיד, כאשר יאיר הוא צינור.
    הספר מרשים וחזק. יש הרבה נקודות מעניינות -
      1.טומי לפיד כאדם מרשים.
        הרוחב שלו - יש גם תחומים רבים בחייו וגם עומק.
        אינטלקטואל רחב בסגנון של אירופה לפני המלחמה. האישיות שלו עוצבה על ידי
        האבא ויאיר עוצב על ידו.ממש רואים זאת.
      2.השואה.
        נושא השואה הוא הנושא החשוב בעיני בספר.
        רואים איך לפתע חיים שנראים בטוחים מתרסקים ברגע - הכל נעלם.
        שיא הטראומה - הרגע בו חייל גרמני בא לביתם ולוקח את אביו. מאז טומי לא ראה
        את אביו.  גם בספר זה וגם בספרים אחרים על השואה התרשמתי שהרגעים הכי קשים בשואה היו רגעי הפרידה.
      3.החיים לפני השואה.
        הספר מתאר את חיי השלווה והבטחון לפני המלחמה. עולם של בטחון מדומה. החיים הטובים.
        עולם של אנשים שלא מאמינים שברגע אחד הכל יכול להתרסק. חיים של שיגרה, עושר
        ונהנתנות.  עולם זה, של בטחון מדומה, מתואר היטב בסרט ספינת השוטים.
      4.הקשר המיוחד של טומי לאביו.
        קשר זה ממשיך גם בדור ההמשך - יאיר וטומי. קשר מיוחד זה עיצב את האישיות של
        הבנים.
      5.החיים בישראל.
        הרושם הוא שבארץ טומי בנה חיים שהם העתק במידה רבה של החיים של שלווה
        ונהנתנות לפני המלחמה.  חיים אלה הם גן העדן שאליו שואפים.
        הרושם בינתיים -
          בחיים החדשים בארץ יש 2 צירים -
            א.החיים הטובים נוסח החיים לפני המלחמה.
            ב.זכרון השואה.
      6.השכנים הגויים שבגדו.
        השכנים שכביכול היו חברים, הלשינו לגרמנים על מנת לזכות ברכוש השכנים
        היהודים. בגידה זו מעצבת את היחסים עם העולם - אתה יודע שאלה שהם כביכול
        חברים, יכולים לבגוד ללא היסוס וללא נקיפות מצפון.
      7.מציאות מנטלית עם ובלי שואה.
        בחיים לפני השואה היתה מציאות מנטלית של שלווה ובטחון, מציאות שבה אין
        שואות.
        בחיים בארץ לאחר השואה כבר ברור שהבטחון מדומה. שוב ושוב טומי אומר שכאן לא
        מבינים מה זו מלחמה. לא מבינים שהכל יכול להתרסק ברגע. כאן מלחמת יום
        הכיפורים ושאר המלחמות בארץ מדומות למלחמת העולם השנייה. במלחמה של ממש יש
        חורבן כללי ולא רק אלף או אלפיים הרוגים.
        בלי קשר למציאות הפיזית, יש את המציאות המנטלית. רובינו חיים בעולם מנטלי
        ללא שואות. טומי ואני חיים בעולם מנטלי עם שואות, ובכך אנו נבדלים מרוב
        האנשים.
        אני כל הזמן חושב על שואה אפשרית שמחכה לי וליקירי מעבר לפינה.
         אם להשתמש בדימוי ספינת השוטים, חלק מודע לאן הספינה שטה וחלק לא מודע.

  01/07/2012 תקופות: השרשים של האישיות בתקופות חיינו.
    בהשפעת הספר כתבתי רשימה בשם - תקופות: השרשים של האישיות בתקופות חיינו.
    כאן רואים יפה איך כל תקופה בחיינו תורמת לעיצוב האישיות, בכל פעם בנושא אחר.

  01/07/2012 חיים עם עומק !
    הדבר העיקרי אצל טומי לפיד - החיים עם עומק !
    אחרי שקוראים ספר כזה, סרטים אמריקאים נראים רדודים. הסיבה - הם מתארים חיים
    רדודים, חיים שעוסקים בנושאים רדודים. אין התמודדות עם נושאים כמו שואה.
    אחרי הספר של טומי לפיד - הנושאים "החשובים" בסרטים אמריקאיים כבר לא נראים כה
    חשובים.
    שואה אמיתית מאלצת להתמודד עם נושאים עמוקים.

  03/07/2012
    ראה הרשימה טראומת השואה של טומי לפיד 03/07/2012 "רשומה 13.905.48".

  03/07/2012 הספר הפך למשעמם.
    נראה שהתקופות ההמעניינות הן התקופות עד לעלייה לארץ. אלה התקופות שעיצבו את
    טומי.
    כאן בארץ החיים רגילים ומבטאים אישיות שלא הכי מוצאת חן בעיני.

  17/07/2012 אתמול גמרתי לקרוא את הספר.
    בשעה טובה. הספר ממש מצויין. למדתי ממנו הרבה. יש הרבה תובנות.
      1.על מות טומי לפיד והגורם לדעתי למוות.
        לאחר התרסקות מפלגת שינוי וסוף הקריירה הפוליטית, טומי נכנס לדכאון. לא היה
        בשביל מה לקום בבוקר ובשביל מה לחיות. כמה חודשים הוא כלל לא תפקד. אחר אט
        אט הוא חזר לחיים, החל לדבר ברדיו וגם לכתוב מאמרים בעיתון. הוא התמנה ליו"ר
        יד ושם.
        כביכול הוא התאושש. הרושם שלי הוא שההתאוששות היתה מדומה. היציאה מהדכאון היתה
        מדומה. הרצון לחיות לא ממש חזר. משהו נכבה בפנים. החיים כבר לא היו מה שהם
        היו בעבר, והצפי היה זיקנה ודעיכה בכל התחומים.
        התוצאה - מחלת הסרטן ממנה הוא מת כעבור כשנה.
        בקיצור, כמו אחרים, טומי מת כי הוא איבד את הרצון לחיות.
      2.יחסים ומועדון המי.
        טעיתי לגבי טומי לפיד. היחסים אצלו היו יחסים של ממש - עם קישון, אולמרט
        ואשתו, פורז ועוד. בשביל חברים טומי היה מוכן לשכב על הגדר, ולהיפך.
        יש לטומי מועדון מי מרשים, שיכול לשמש דוגמא. כך בונים מועדון מי !
        יש בחייו של טומי אנשים רבים, ועם כולם יש יחסים של ממש.
      3.ערכיות.
        היחסים והאינטרסים באו על חשבון הערכיות.
        הקטע הרלוונטי - החקירה בעניין אולמרט. טומי נשכב עבורו על הגדר, והגן
        עליו שוב ושוב בתקשורת מול דן מרגלית.
        ההסבר - "אני איש פשוט. אצלי היחסים ישנם כשיש בעיות". כלומר, כשאולמרט
        בצרה, טומי כחבר נחלץ להגנתו. הבעייה - שטומי גם עיתונאי ואמורה להיות אתיקה
        עיתונאית. לא די שהיחסים עם אולמרט גלויים. עיתונאי אמור לייצג את האמת ולא
        את האינטרסים או הנאמנות לחברים. אם הוא לא מסוגל לעשות זאת, שישתוק.
        פתאום טומי "איש פשוט". כרגע, כאיש פשוט, מותר לטומי לפעול ממניעים נמוכים.
      4.על טומי ומועדון המה.
        טומי ידע שהקריירה בפוליטיקה קצרה, ולמרות זאת הוא בנה את מועדון המה וחייו
        על הקריירה בפוליטיקה. טומי מעדיף "לחיות רגע" מאשר למות משעמום חיים שלמים.
        במועדון המה טומי חיפש קריירה קצרה וזוהרת על פני חיים שלמים עם קריירה בטוחה
        ויציבה ומשעממת. זה ענין של מבנה אישיות.
        רבים נוהגים כמוהו - בוחרים בקריירות זוהרות וקצרות מועד - שחקני כדורגל,
        זמרים ועוד.
        טומי - מה עושים בגן עדן ? מתנשקים כל היום ? מתים משעמום כי הכל טוב ?
               מה עם האתאיזם שלך ?
               טומי, אותי הרשמת דווקא לאחר מותך.
 

סרט: ספינת השוטים 1965

  14/08/2012 הסרט ספינת השוטים.
  א. Ship of fools. סרט מ-1965 עם הרבה כוכבים - ויויאו ליי, סימון סניורה, חוזה
     פרר, לי מרווין, אוסקר ורנר, אליזבת אשלי, גורג סיגל.
     ספינת נוסעים גרמנית בדרכה ממקסיקו לגרמניה ב-1933, ערב עליית הנאצים בגרמניה.
     בספינה ישנם נוסעי מחלקה ראשונה עם עוד 600 פועלים ספרדים שגורשו חזרה לספרד.
  ב.התייסות.
    נסיון ראשון להבין את המכלול-את החיים ואת בני האדם.
    הסרט לא עוסק בנושאים ספציפיים אלא במכלול - בשאלה - מה הם החיים ?
    החיים מדומים למסע של ספינת נוסעים, ספינת השוטים. הנוסעים אלה בני האדם -
    אנחנו.
    מדובר בדימוי עתיק של החיים - דימוי ספינת השוטים. (ראה ערך בויקיפדיה).
    בספינת השוטים לא ברור מי משיט את הספינה ולאן. (מי הטבח).
    בסרט הספינה שטה אל גרמניה הנאצית. ראינו לאן שיט זה הוביל את האנושות - עליית
    הנאצים ומלחמת העולם השנייה. כל נוסע מתייחס ליעד, גרמניה הנאצית, בצורה שונה.
    הקברניט למשל מכחיש. יש בספינה נוסע נאצי שכמובן נלהב. וכו'.
    כל אחד מהנוסעים חי במעגל החיים שלו, מעגל החיים האישיים. כל אחד סוחב את השק
    שלו ואת האגנדות והמשקפיים והבעיות שלו.
    מידי פעם המעגלים נוגעים ושוב נפרדים.
    כל אחד סוחב במעגל שלו דברים אחרים לגמרי.
  ג.הדמויות.
    1.הקונטסה. סימון סניורה.
      קונטסה מספרד. מכורה לתרופות. מועברת למאסר בגרמניה. מתאהבת ברופא הספינה.
    2.רופא הספינה. אוסקר ורנר.
      מתאהב בקונטסה. חולה במחלת לב סופנית.
    3.ריבר. חוזה פרר.
      איש עסקים גרמני נאצי. גס ומוחצן.
    4.היהודי. לוונטל.
    5.הגמד גלוקן. מיכאל דון.
    6.ביל טני. לי מרווין.
      שחקן בייסבול לשעבר. טיפוס גס עם דימוי עצמי אפסי בגלל אי-יכולת לבצע מהלך
      בייסבול מסובך. כל הדימוי העצמי בנוי על היכולת לבצע מהלך זה, שמעטים בכלל
      מכירים.
    7.דוד. גורג סיגל.
      צייר. מאוהב במרי. עם כמה אגנדות -
        1.דימוי עצמי נמוך שיוביל כנראה להיות בעל מכה, בגלל שהדימוי העצמי בנוי על
          הציור.
        2.הציור.
        3.כעס שמתבטא בשמאלנות קיצונית.
        4.האהבה למרי.
    8.ג'ני. אליזבת אשלי.
      גם אצלה היחס לזוגיות דואלי - מצד אחד היא אוהבת את דוד, אך מצד שני הוא
      בעייתי וצפוי להפוך לבעל מכה.
   9.מרי טרידוול. ויויאן ליי.
      גרושה ששותה ומפלרטת. מחפשת להחזיר את האהבה ואת הנעורים האבודים.

נ.ב. 11.1.2013
א.דימויים של החיים.
   הסרט מבוסס על דימוי של החיים כספינת שוטים. עסקתי רבות בדימויים של החיים. כל דימוי כזה רואה את החיים במשקפיים אחרות, משקפי חיים אחרות.
 

סרט: המלח מגיברלטר - אורסון ווילס 1967

ראה YNET
ראה IMDB

  23/08/2012 המלח מגיברלטר.
  א.התחלתי לראות את המלח מגיברלטר. 1967.
     הגיבור, בריטי הנמצא בחופשה בפירנצה עם אהובתו, משועמם מאהובתו האופטימית, מעצמו
    ומהחיים. לא מוצא טעם לחייו. על סף משבר משמעות.
    מתקשר לאמריקאית מסתורית זאן מורו, בעלת יכטה, המחפשת כל חייה מאהב מסתורי-המלח
    מגיברלטר.

  ב.התייחסות.
    החיפוש אחר הציפור הכחולה. שלילה כלפי החיים הנוכחיים. הגיבור שורף את המועדון
    בכך שהוא עוזב את אהובתו וחייו הקודמים, על מנת לחפש ציפור כחולה מסתורית ולא
    ברורה. חיים ריקים. אין כלום בעל משמעות בחייו. חיפוש אחר משמעות בחיים ריקים.

  ג.העולם ללא מועדון.
    אנשים "רגילים" בונים מועדון, מועדון שחשוב להם ונותן משמעות לחייהם.
    בעולם של גבורי הסרט אין מועדון. מי שמחפש מועדון הוא משעמם. יש רק כמיהה למשהו
    מסתורי שאינו קיים, ציפור כחולה מסתורית שתיתן משמעות לחיים הריקים.
    לרוב, כששוללים את המועדון הנוכחי, שואפים למועדון אחר, מועדון משופר. כאן
    שוללים גם את מושג המועדון !
    לזאן מורו היו הרבה מאהבים. כשנמאס לה מהמאהב, היא אומרת שהיא משליכה אותו מעבר
    לסיפון, לים.  יש כאן אידאולוגיה אנרכיסטית, שבה חיים ללא מועדון. באידאולוגיה זו אין אהבה
     ואין ערכים אנושיים.

  ד.על שלילת הערכים הרגילים.
    אני לא אוהב סרט זה בגלל התפיסה הערכית. זהו סרט הבועט בכל הערכים הרגילים.
    זהו סרט שבועט בערכים הרגילים, כמו הסרט - הצגת הקולנוע האחרונה של רוקי. משום מה,
    כשמישהו בועט בערכים, הוא הופך לגבור-פולחן. בועטים לא רק במושג המועדון אלא
    בערכים הרגילים בכלל.
    תמיד אני מגיב בחריפות לבועטים בערכים, כולל תוכנית הטלוויזיה
    השרדות. השרדות מציעה במקום הערכים הרגילים, ערכי השרדות, אך גם היא בועטת בערכים.
    יש רבים הבועטים בערכים הרגילים. כל אידאולוגיה מתחילה בשלילת הערכים הרגילים,
    והצעת ערכי האידאולוגיה כתחליף. כך מגיעים לנאציזם ולמחנות ריכוז למשל.
    חוזרים בתשובה, בועטים בערכים החילוניים ומביאים בכך לפרוק משפחות.
    כעת ניתן להבין מדוע התגובה הפנימית החריפה שלי לאלה שבועטים בערכים הרגילים.

  ה.על התפיסה הערכית בסרט
    לפי הסרט - מי שערכי - משעמם.
    לפי הסרט - על מנת לחיות - צריך לבעוט בערכים הרגילים. אדם שהוא ערכי, לא יודע
    לחיות, משעמם.
    אנשים עם תפיסה ערכית זו הם כביכול באור, חכמים, עליונים. קצת מזכיר פסיכופטים.
    בעיני לא חשוב כל כך מה התפיסה הערכית החלופית. משמעותית יותר שלילת הערכים
    הרגילים.

  ו.על עלילת הסרט.
    בעיני הגבור בעט בערכים הרגילים. במשקפי הסרט, הערכים הרגילים ריקים, ולכן משבר
    המשמעות שהגבור עובר. במשקפי הסרט, אצל כולנו הערכים ריקים והחיים ריקים. אנחנו
    פשוט לא באור ועדיין לא גילינו זאת. אנחנו כמו המאהבת הראשונה, האופטימית.
    הגבור חווה משבר משמעות, הוא רואה מה שאנו עדיין לא רואים - שהערכים הרגילים
    ריקים.
    אין ערכים בחייו, ואז הוא מגלה את זאן מורו עם איזה ערך מסתורי, איזו ציפור כחולה
    ולא ברורה - המלח מגיברלטר.
    אמרתי כבר שאני לא אוהב את הסרט ?!

  
 

סרט: במערב אין כל חדש - לפי אריך מריה רימרק 1979

ראה IMDB.

                                                           03/08/2012 34:19
                          סרטים: במערב אין כל חדש - רימרק
                          *******************************
 1.הנושא-אגנדה לאומנית בעייתית.
    הנאמנות למולדת והאגנדה הם הערכים האולטימטיביים. זה מה שלימדו בבית הספר.
    נדרשים להתגייס גם נפשית וגם בפועל עבור אגנדה זו.
    ממש לא ברור למה, למה יוצאים למלחמה. למה נהרגים. למה משלמים מחירים אדירים.
    מתגייסים עבור משהו בעייתי ולא ברור. נדרשים להתגייס מבלי להבין למה ובלי לשאול
    שאלות. ההנחה - שמישהו אי שם למעלה יודע למה המלחמה דרושה.
  2.2 תגובות לטראומת הכניעה וחוזה ורסאי.
      1.תגובת הימין. היטלר ודומיו.
        אין בעייה עם האגנדה. הבעייה - הפוליטיקאים שבגדו.
        הפתרון - אגנדה לאומנית עוד יותר קיצונית - הנאציזם.
        התוצאה - סיבוב נוסף עם אותה אגנדה, אך במהדורה קיצונית בהרבה.
      2.תגובת השמאל. רימרק.
        התנערות מהאגנדה והערכים הלאומנים. רימרק.
  3.הסתם.
      הסתמיות של האגנדה מוצגת הכי יפה במות הגיבור בסוף, המוות המיותר לאחר שהמלחמה
      כבר הסתיימה. זו המלחמה שבה הכל קורה סתם. מליונים נהרגים סתם.
      בעיני - יצירת מופת.
      כל מלחמת העולם הראשונה מסמלת את הסתם, המלחמה שאף אחד לא תכנן, המנהיגים
      המטומטמים, המפקדים הלא יוצלחים, הדרישה מהאנשים הפשוטים להיות בשר תותחים
      עבור ערכים ואגנדות בשעה שהמנהיגים חיו בארמונות, מלחמת החפירות שלא הובילה
      לכלום. הסתערויות כנגד מכונות יריה שאין להן סיכוי. מי שלא מסתער נחשב לבוגד.
      למה כל הסבל הזה קרה ?
      התשובה - סתם. אגנדת הסתם.
  4.שואה.
    מה שגבורי הספר חווים זו שואה - טראומה נוראית. מודגש שהגבורים יוצאים שרוטים,
    ולא מצליחים לחזור לחיים הרגילים ולהיות אנשים רגילים. משהו בפנים נכבה. הרצון לחיות
    האישיות. מעניין להבין נקודה זו ! כרגע איני מבין למה האדם נכבה.
    זו טראומה של עם ולא טראומה אישית.
    בניגוד לשואה היהודית, כאן ברור מה גרם לשואה - האגנדה הסתמית.
    על שריטות ותיקי מלחמת העולם הראשונה כתוב בספריו האחרים. נראה שאתחיל לקרוא שוב
    את רימרק !
  5.תפיסה ערכית.
    ממש רואים יפה את הניגוד בין התפיסה הערכית של רימרק ושל גיבורו לבין התפיסה
    הערכית של המיליטריזם והלאומנות הגרמנית. בעצם בפער זה עוסק כל הספר !
    זה עולה למשל בקטע בו הגיבור הראשי, פול באומר, הורג חייל  צרפתי. הוא קודם כל בן
    אדם ולא גרמני. הוא אומר-"רימו אותנו. לכולנו אבות ואמאות, כולנו בשר ודם. לכולם
    יש כאב. אותו כאב." המשמעות - גם הצרפתים בני אדם כמונו, אחים, ואין מקום לשנאה
    בינינו.
    אצל רימרק הערכים שאני מזהה כרגע - אנושיות, הזהות כאדם ולא כגרמני, חברות,
    אהבה, התנגדות למלחמות, למיליטריזם ולאלימות. בכל ספריו  של רימרק, החברים לנשק הם האנשים
    הקרובים.
    דווקא גיהנום המלחמה איפשר להגדיר תפיסה ערכית זו. אמרתי כבר שכולם נשרטים
    במלחמה, כולם משנים תפיסה ערכית לכאן או לכאן. כולם מקבלים אישיות טראומה ואגנדת
    טראומה.
   אגנדת הטראומה של רימרק -                             
      הפצת המשקפיים והתפיסה הערכית שעוצבה במלחמה באמצעות ספריו.
      התנגדות לתפיסה הערכית שהובילה למלחמה.                   
6.המורים שלי.
    אם יש לי מורים פה בכדור הארץ, אלה אנשים כמו רימרק !
    דווקא סופרים. לא פסיכולוגים ולא אנשי מדע ולא רבנים או גורואים ! דווקא אנשים
    כמו רימרק מבינים את החיים !
 
    אין צורך שיהיו הסימפטומים המקובלים של הלם קרב. אז כנראה בכלל לא היה המושג של
    הלם קרב.
   
   עולה בדעתי לומר על רימרק - הוא רואה !!!

    רימרק לא פסיכולוג ולא גורו ולא מתקשר ולא עושה מדיטציה, אך הוא רואה.
    בקטע זה אני בועט בגישה המדעית. דווקא אדם ללא הגישה המדעית, שבא "מהפקולטה
    לספרות", מהמדעים "הרכים", מבין את החיים. עובדה. דווקא הוא מבין גם את הנפש
    והאדם וגם את החיים. נא להיזכר למשל בפבלוב ובסקינר שניסו להבין את הנפש באמצעות
    הגישה המדעית. כמה מגוכח זה נראה ! לפתע אנשי המדע נראים כאנשים מאובנים.
    מצד שני, אין אצל רימרק ודומיו תאוריה מסודרת. אין חלוקה לחדרים, ותאוריה לגבי
    כל חדר. את זה יש אצלי.
  7.אבדן הרצון לחיות.
    הסימפטום העיקרי של הטראומה - אבדן הרצון לחיות. בבית החולים, חבר של פול שאיבד
    רגל, רוצה למות. פול שואל את החבר - "מה להביא לך". החבר עונה אקדח. כאן אבדן
    הרצון לחיות מוסבר באבדן הרגל. אך מדוע פול עצמו מאבד את הרצון לחיות ?
    לא ברור.
    אבדן הרצון לחיות של פול לא נאמר ישירות. זה נרמז. הוא מגלה שאין לו רצונות
    ותקוות וחלומות. אין לו עתיד. אין לא מה להפסיד.
    לא ברור לי מה מונע מפול לחזור לחיים רגילים, לשכוח מהמלחמה.
                        

  נ.ב  04/08/2012  10:36 שבת.
  א.החיים מאבדים משמעות.
   זה הקטע הכי חשוב בסרט - החיים שמאבדים משמעות.
   נקודה זו עולה כשפול יוצא הביתה לחופשה. הוא מגלה שהחיים הישנים איבדו משמעות. הבית
   והחיים הרגילים איבדו משמעות. הבית הישן איננו.
   הבית שלו זה כעת החזית והחברים. זה כל מה שנשאר ומשמעותי בעיניו. וגם זה נעלם -
    כל חבריו נהרגים. מ-20 תלמידי הכתה שהתגייסו - 18 אינם.
    הוא כותב מכתב לאימו עם דברים אלה, ואחר קורע את המכתב.
    הוא מאבד את הרצון לחיות לא בגלל אבדן, אלא בגלל שהחיים הרגילים נהיו חסרי
    משמעות, ואין לו לאן לחזור.  בעצם, יש אבדן - אבדן החיים הרגילים.
    הוא כותב שזה מה שקורה לכולם בחזית. אצל כולם החיים הופכים לחסרי משמעות. כולם
    מאבדים את הרצון לחיות. אין בשביל מה. לא נשאר שום דבר שבאמת חשוב.

    כך כתוב על המוות של פול בויקיפדיה -
After years of fighting, Paul is finally killed in October 1918, on an extraordinarily quiet, peaceful day. The army report that day contains only one phrase: “All quiet on the Western Front.” As Paul dies, his face is calm, “as though almost glad the end had come.”
             כאילו הוא מת כי הוא רצה למות, כי לא היה לאן לחזור, בשביל מה לחיות.
    הנקודה היא שזה קורה לא רק לפול, אלא לכולם בחזית.
                          ---------------------------------

  נ.ב.
  א.הפער בין החזית לעורף.
    פול חוזר הביתה לחופשה, ומגלה אנשים שבהם המלחמה לא נגעה. הם עדיין עם התפיסה
    הערכית הישנה, עדיין מדברים על נוער הברזל, האגנדה של מילוי החובה למולדת וכו'.
    המורה שלו עדיין עושה שטיפת מוח לתלמידיו על מנת שגם הם יהפכו לבשר תותחים עבור
    הערכים הלאומניים.
    בהם המלחמה לא נגעה. כאילו כלום לא קרה. הם לא חוו את הטראומה של החזית ולא
    השתנו.

  ב.קטעים מהסרט.
    הסרט מחולק לקטעים. לכל קטע מסר אחר. מזמין לנתח כל קטע בנפרד. זה ניתוח מעמיק
    ולא הניתוח השטחי שעשיתי.
    לדוגמא - קטע היציאה למלחמה -
      רואים את החיילים היוצאים מבית הספר הצבאי לחזית. מצד אחד - החיילים היוצאים
      לחזית. מצד שני - המגוייסים החדשים המגיעים בלבוש אזרחי עם מזוודות.
      עוד בשר טרי, בשר תותחים.
      בקטעים אחרים רואים רכבת. מהרכבת יוצאים החיילים החדשים ונכנסים הפצועים.

  ג.הצבא משנה האישיות.
    יש 3 פול -
      1.פול האזרח של לפני המלחמה.
      2.פול החייל, מכונת המלחמה.
      3.פול העתידי, האזרח לאחר המלחמה. פול זה לא התממש. פול מת קודם. פול החייל
        היה סוף הדרך.
    רואים שהמדים הם יותר מלבוש חיצוני. המדים מסמלים את המעבר לאישיות חדשה.
    כשפול שב הביתה לחופשה, אביו רוצה שישאר במדים על מנת להתגאות בו. פול מסרב.
    הוא לא אוהב את האישיות החדשה.
              -------------------------------------------

  נ.ב.  14/01/2013
  א.  מה קרה לפול וחבריו ?
      ננסה להבין מה קרה לפול וחבריו בחזית.
      ברור שהם חוו טראומה קשה, ושהם יצאו שרוטים. התפיסה הערכית, שעליה האישיות
      הקודמת היתה בנוייה, קרסה.
      מה שהיה חשוב קודם, הפסיק להיות חשוב. כעת אין חוטים, אין בשביל מה לחיות, אי
      רצון לחיות.
      יש אבדן, אבדן החיים הקודמים. פרק א' בחיים איננו, ופרק ב' חסר משמעות.
      אין חיים רגילים שאליהם ניתן לחזור.
      זהו מוות מנטלי, מוות של האישיות. בסוף יש גם את המוות הפיזי.
       כך מתוארת גם הטראומה של החיילים האמריקאים שחזרו מעירק בסרט בעמק האלה.
      בסרט בעמק האלה, החיילים הופכים לפסיכופטים. כאן החיילים מאבדים את הרצון לחיות.
 

 

סרט: ציפיות גדולות 1946 - לפי דיקנס

ראה IMDB.
                                                            09/10/2012 17:19
                    סרטים: ציפיות גדולות 1946. לפי צרלס דיקנס.
                    ******************************************
  א.סרטים: ציפיות גדולות 1946. לפי צרלס דיקנס.
    גמרתי זה עתה לראות.
    עולמו של צרלס דיקנס - עולם מישור 6.
    לב שבור.
    האנשים מתחלקים לשני סוגים - עם ובלי לב. טובים ורעים.
    ההתעללות של הרעים בטובים. יתומים החיים בעולם בלי אהבה, עולם של התעללות.
    ממש כל מושגי מישור 6 !
    משקפי מישור 6.
    ממש אידאולוגיית מועדון האהבה.  הכל בעולם זה סובב סביב נושא האהבה.
    הראייה בשחור-לבן - האנשים או טובים או רעים, המציאות היא עם או בלי אהבה. או גן עדן
    או גיהנום.
    הכי חשוב -
      בתפיסה זו עולם האהבה זו התחנה הסופית.
      כשחיים בעולם האהבה, הכל טוב. אין שואות למשל. אין שריטות.
    זו הראייה הפשטנית של אידאולוגיה כמובן.

  ב.אהבה בלי תנאי.
    בסוף הסרט עולה המרכיב הכי חשוב באהבה - האהבה ללא תנאי.
    פיץ מאוהב באסטלה מאז היותו נער, וזאת למרות שהיא קרה ולא מחזירה לו אהבה.
    להיפך, היא אכזרית כלפיו. היא מזהירה אותו כל הזמן שאין לה לב, ולא תהיה לה אהבה
    כלפי אף אחד. למראית עין היא מהרעים. היא אף מתחתנת עם מישהו אחר. למרות זאת,
    פיץ ממשיך לאהוב את אסטלה. לבסוף אסטלה פותחת את ליבה לפיץ ולאהבה.
    קילקלתי את הסיפור, אך יש כאן ממש אידאליזציה של האהבה.
    אפילו אצלי לא פותחים את הלב כלפי מי שלא רוצה אותך. ריבה אהבה אותי מאד, בכך לא
    היה ספק, אך היו קשיים אחרים.
    מתאים שמרכיב ההתנייה יהיה שיא הסיפור.  (מרכיב ההתנייה עוסק בשאלה - האם יחסים אמורים להיות עם או
     בלי תנאי).

 

סרט: סינדרלה מן - ראסל קראו 2005

סרט ביוגראפי על המתאבק גימס בראדוק.
ראה IMDB.

                                                יום רביעי  17/10/2012 44:10
                               סינדרלה מן-ראסל קראו
                               ********************
  א.הסיפור.
    סרט אוטוביוגרפי על המתאגרף גימס בראדוק.
    הרקע - השפל הגדול.
    בראדוק מתמודד עם תנאי קיצון, כשהוא לא מצליח להביא אוכל למשפחתו.
    הבעייה - כסף עבור אוכל וחשמל. אם לא יהיה כסף, יהיה צורך לשלוח את ילדיו.
    בשיא המשבר הוא נאלץ לפנות לסעד וגם להתחנן שיתנו לו נדבות.
    הוא מצליח לחזור לאגרוף, ומצליח לנצח מתאגרפים שנתפסים כעדיפים בהרבה.
    הכינוי סינדרלה מן מקורו בכך שהוא ניצח כנגד כל הסיכויים.

  ב.אישיות הבוס.
    בקטע בסרט הבוס נשאל אם יש לו לב.
    תשובת הבוס -
      1.הלב שלי פתוח רק עבור משפחתי.
      2.הביצים שלי הם עסקים.

    במינוח שלנו -
      האישיות של הבוס מורכבת מלב וביצים.
      הלב זו האגנדה של דאגה לו ולמשפחתו, אגנדה אישית אגואיסטית.
      הביצים הם האמצעי לקידום האגנדה..


  ג.האישיות של גים בראדוק.
    האגנדה היא - לדאוג למשפחה, לדאוג שלילדים יהיה לחם וחשמל.
    יש 2 אמצעים אפשריים לקדם אגנדה זו -
      1.לעבוד ברציפים כסבל.
      2.אגרוף.
    בסרט, בראדוק אומר שהוא לא מצליח להתמודד ברציפים. הוא יודע להתמודד רק באמצעות
    האגרוף. כאן הוא תלוי רק בעצמו. באופציה של עבודה ברציפים, הצפי הוא שתוך כמה
    חודשים משפחתו שוב תרעב. כאן לפחות יש לו סיכוי, יש תקווה.
    הדילמה קיימת בגלל החשש של אשתו שהוא יהרג בזירה, והיא תהיה אלמנה.
    באופציית האגרוף יש סיכון אך יש לפחות תקווה.

  ד.השוואה בין 2 האישויות.
    גם לבוס וגם לבראדוק אגנדה של דאגה למשפחה.
    ההבדל - משפחתו של בראדוק רעבה ללחם ואילו הבוס דואג שלמשפחתו יהיה יותר שמנת.
    יש גם הבדל בתפיסה הערכית - הבוס מוכן לדרוך על אחרים, אין לו "לב" עבור אחרים.
    שניהם חיים באותה תפאורה - השפל הגדול. כל אישיות מתמודדת עם התפאורה אחרת.

    אפשר בהחלט לומר -
      התפאורה הקשה של השפל הגדול מוציאה מהבוס את "הרע" שבאישיות שלו, בעוד בראדוק
      שחי בתנאים קשים בהרבה, נשאר בעל אישיות ערכית, חיובית ומעוררת השראה לאחרים.
      עבור רבים הנתונים במצוקה בראדוק הופך דמות מופת שיש לחקות.

    ההבדל המשמעותי באישיות הוא לא באגנדות אלא בהיבט הערכי, בתפיסה הערכית.
    התרשמתי שהשפל הגדול זו אולי הטראומה העיקרית של העם האמריקאי. טראומה זו קשורה
    לאגנדת הכסף שטיפוסית לאמריקה.