א.סרט: נשיקת רוצח - סטנלי קובריק 1955.
אחד מסרטיו המוקדמים של קובריק הוא פילם-נואר על דיווי גורדון, מתאגרף שתהילתו
מאחוריו, שלאחר הפסד צורב בזירה מחליט לפרוש לחווה של דודו ולהתמקד בסוסים. אלא
שדיווי מוצא את עצמו נמשך יותר ויותר לחייה של שכנתו, גלוריה פרייס, שמשכירה עצמה
לרקדן ערירי. מן ההתבוננות דרך החלון על גלוריה, עובר דיווי להתערבות של ממש,
שתהפוך להיות מרכז העלילה.
ב.התייחסות.
מתוארים חיים של אנשים בעיר הגדולה. יש בעיר מליוני אנשים ואתה לגמרי לבד. עבורך
אין אף אחד.
האנשים חיים בדירות קטנטנות מושכרות, מין תא קטן שבו האדם כלוא.
אנשים אלה חיים מהיד אל הפה. תמיד יש ספק אם יוכלו לשלם את שכר הדירה או שימצאו
את עצמם ברחוב. תמיד הם חיים על הדולארים הבודדים שנותרו בארנקם.
בעיקר, אלה הם חיים ריקים וחסרי משמעות, חיים ללא אהבה.
לפתע נדלק אור בחייהם של דיווי ושל גלוריה - האהבה !
לפתע יש מעבר לאופק חיים אחרים - חיים עם אהבה.
לא ברור אם זו אהבה של ממש, שתחזיק מעמד לאורך זמן. יתכן שהם קפצו על רכבת האהבה
רק על מנת לברוח מהחיים הקודמים. עדיין יש תקווה לאהבת אמת.
דימוי -
נדמה שיש שני עולמות - עולם ללא אהבה ועולם עם אהבה. יש אפשרות שדיווי
וגלוריה יעברו לחיות בעולם עם האהבה. יש גם חשש שיתברר שהעולם האחר, גם בו אין
אהבה, שזו היתה אשלייה.
הסרט מזכיר לי את הסרט אשה יפה, אם כי הוא הרבה פחות רומנטי. בשני הסרטים יש את
שני העולמות, העולם עם אהבה והעולם ללא אהבה.
מרשים מה אהבה עושה בחייהם של אנשים.
כמו שאמרתי בהתייחסות לסרט אשה יפה - צריך להאמין ואז יהיה לך.
ג.הערה.
הסרט הוא סרט שחור. הדגש על האפל ועל החיים הריקים. זה ממש לא סרט אהבה. אין בו
אווירה רומנטית. להיפך. את הרומנטיקה קובריק משאיר לאגדות.
התחושה שלי היא שקובריק לא חש בנוח כשהוא מדבר על אהבה.
שניהם לא מאמינים בזוגיות שלהם, אך לבסוף מחליטים להמשיך איתה למרות הספיקות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה