יום חמישי, 28 בפברואר 2013

תגים: תגים שונים


תגיות
ברשימה זו אני מתכוון לתת הסבר מאד קצר על התגיות שבהן נעשה שימוש ברשימות שלי. חלק מהתגיות מציינים מושגים שהכנסתי. מושגים אלה חשובים, כי הם מרכיבים מרכזיים במחשבה שהתפתחה אצלי במהלך השנים.

3 המעגלים,
כך כתבתי על 3 המעגלים בסקירה על הסרט האפאצי -
אחת החלוקות של החיים היא ל-3 מעגלים -
1.המעגל האישי.
2.המעגל המשפחתי.
3.המעגל הכללי.
כאשר המעגל האישי דומיננטי, האדם דואג בעיקר לעצמו.
כאשר המעגל המשפחתי דומיננטי, האדם דואג בעיקר למשפחתו.
כאשר המעגל הכללי דומיננטי, האדם דואג בעיקר לעמו ו/או לאנושות.
אצל מסאי המעגל הכללי הוא הדומיננטי. הוא דואג קודם כל לעמו.
לעיתים, בדילמות ערכיות, יש דילמה של מה חשוב יותר, המעגל המשפחתי או המעגל הכללי, לדאוג למשפחה או לדאוג למדינה ולאנושות.
אישיות טראומה,
אישויות טראומה נוצרות, כנראה ללא יוצא מהכלל, לאחר כל טראומה. טיפוסי שבטראומה יש דילמות ערכיות קשות. יש מחלוקת בשאלה מה הפתרון. נוצר פיצול באישיות, כאשר לאישיות הראשית ולאישיות הטראומה יש אגנדות שונות וגם ערכים שונים. בתופעת פיצול האישית רואים היטב כיצד זה עובד. לפיצול כזה קראתי בשם פיצול אופקי - מצד אחד ישנה האישיות הראשית ומצד שני יש את אישיות הטראומה. יש אצלינו פיצולים רבים נוספים, ובעתיד אכתוב על כך.
בעייתי,
הוספתי את התגית בעייתי לרשימות המכילות חומר שלגביו הייתי בהתלבטות אם לפרסם או לצנזר.
מדובר במידע אישי עלי ועל אחרים, ובהערות שנויות במחלוקת.
 דבורה,
ידידה מאד קרובה שנפטרה לפני כשנה וחצי.

 דילמות ערכיות,
המצב הטיפוסי בדילמה ערכית - יש מצב בלתי נסבל, מצב קיצון, ואין פתרון. מה עושים אז ?
בדילמה ערכית יש לבחור בין שני ערכים, שני דברים שמאד חשובים לך. כלל לא ברור מה הבחירה הנכונה. כלל לא ברור שיש בחירה נכונה. בדילמה ערכית השאלה אינה מה כדאי או מה פותר אלא מה נכון ? יש דוגמאות רבות למצבים המייצרים דילמות ערכיות.
מצב הקיצון עם הדילמה הערכית מאלץ אותך להחליט מה חשוב יותר. מצב הקיצון מאלץ אותך להצהיר מה התפיסה הערכית שלך, מי אתה. בראייה שלי, התפיסה הערכית היא הבסיס לאישיות, ולכן נושא זה רלוונטי כל הזמן, גם למצבים שבהם אין מצבי קיצון עם דילמות ערכיות.

דימויי החיים,

דימויים,

 דפוסים,
     מה שקורה בחיינו, קורה בדפוסים החוזרים על עצמם. הנסיבות משתנות, אך הדפוס נשאר
    למשל - דפוס העם היהודי. בדפוס זה "רודפים אותנו ורוצים לכלותינו". זה קורה
           למרות שהנסיבות משתנות. הדפוס נשאר.
    זה מוכיח שלא הנסיבות הן הגורמות לדפוסים ולנעשה בחיינו.
    כלל לא ברור מה גורם לדפוס, ואיך שמים לו סוף.

 החלטות ערכיות,
לאחר מות אשתי ריבה, קיבלתי מספר החלטות ערכיות, כמו - לפתוח את הלב, לא לסחוב כעס ועוד.
המושג החלטה ערכית זה מושג פנימי. הכוונה כנראה - החלטה ממניע ערכי ולא ממניע תועלתי. החלטה ערכית אינה תלוייה בנסיבות.

הטבח האחר,
יש וויכוח האם יש או אין יד מכוונת, האחראית לנעשה בחיינו. לא ניכנס לוויכוח זה. היד המכוונת מכונה גם בשם - אלוהים. המושג הטבח האחר זה כינוי שלי לאותה יד מכוונת.
הדימוי - יש טבח אחר מלבדינו, המבשל את ארועי חיינו. הטבח האחר מכונה על ידי החילונים בשם החיים, ועל ידי הרוחניים בשם אלוהים. הכוונה לאותו הדבר.
ישנו הפתגם - "האדם מתכנן ואלוהים צוחק". מזעזע לחשוב שהאלוהים גרם לשואה וצחק. ראייה זו אחראית לכעס מודחק שלדעתי קיים אצל כולנו. זה הנושא הכי מודחק בנפש. יש אצלינו יחס דואלי כלפי אלוהים. המשקפיים, לפיהם אלוהים גורם לשואות וצוחק, מבטאות את משקפי הכעס כלפי אלוהים.
אני מדבר על הטבח האחר מבלי לעסוק בשאלה - מה טבעו של הטבח האחר ?
יש משקפי חיים שלפיהם הטבח האחר הוא האחראי לכל השואות, והוא שלקח ממני את ריבה אשתי. לדעתי, נושא הטבח האחר והיחסים איתו, הוא הנושא הכי חשוב. בבלוג אני משתדל להמנע מנושא הטבח האחר, כי זה חומר כבד ומאד בעייתי ושנוי במחלוקת.

הספר,
יש ספר על החיים שאני שואף לכתוב מזה 40 שנה. עד כה כתבתי רק לעצמי. הבלוג זו הפעם הראשונה שאני מוציא מעט מהחומר שהעלתי במהלך השנים, החוצה.

הרצון לחיות,
טיפוסי שלאחר אבדן עולה השאלה -
האם אני רוצה לחיות ?
האם יש טעם לחיי ?
מה מחזיק אותי כאן ?
לדעתי, שאלה זו ישנה תמיד, ורק יוצאת החוצה בגלוי במצבי קיצון.

 הרצון לחיים,
נושא אחר הוא הרצון לחיים. לאחר אבדן, הרצון לחיים עובר מספר שלבים.
בשלב הראשון יש הדילמה אם בכלל רוצים לחיות.
בהמשך, לאחר שמחליטים שרוצים לחיות, עולה השאלה - איזה חיים אני רוצה ? למה אני שואף בחיי ?
בכל פעם שאנו מתחילים לבנות חיים חדשים, עלינו להחליט איזה חיים אנו רוצים.

 התניית היחסים,

זוגיות,

זרם מרכזי,

  
 חוטים,
מושג מאד חשוב. דימוי פנימי. קשור לרצון לחיות. השאלה - מה החוטים שמחזיקים אותי פה ? למה חשוב לחיות ?
שאלה זו עולה כמעט לאחר כל אבדן. באבדן לרוב מאבדים את אחד החוטים שהחזיקו אותנו פה.
 באבדן, פרק א' בחיינו נגמר, ומתחיל פרק ב'. יש קושי להשלים עם פרק ב', ללא החוט שאבד. השאלה - האם אני רוצה לחיות ללא החוט שאבד ?

חיים רגילים
יש הבחנה בין החיים הרגילים לבין מצבי קיצון. התפיסה היא שכל עוד אין מצב קיצון או שריטות, נין להגיע לחיים רגילים סבירים. זאת באמצעות הגישה הנורמטיבית-פרגמטית. רוב בני האדם אכן חיים חיים רגילים סבירים. יש קושי כאשר יש שריטות או מצב קיצון.
חשבונות מהעבר,

טראומות נפשיות,

כלכלה,

כתיבה,
מבנה האישיות,

מועדון,
דימוי של החיים שבנית לעצמך. לאחר אבדן, הגירה למדינה אחרת, או היציאה לחיים  בשנות העשרים לחיינו, יש צורך שנבנה לעצמינו מועדון. לרוב זה מציין - מקצוע, עבודה, משפחה. כל אחד בונה את חייו אחרת.

מועדפים,
רשימות מעניינות במיוחד קיבלו את התגית מועדפים.

מערכות יחסים,

מערכת תשובות,

מצבי קיצון,
יש הבחנה בין החיים הרגילים לבין מצבי קיצון. במצב של חיים רגילים, כשאין מצב קיצון או שריטות, ניתן להגיע לחיים סבירים, ורוב בני האדם אכן עושים זאת, ויש להם חיים סבירים. המצב שונה כשיש מצב קיצון. במצב קיצון יש נסיבות בלתי נסבלות ואין פתרון. השאלה - מה עושים אז ?
כאן מגיעים לדילמות ערכיות קשות ולשאלות הגדולות של החיים. שאלות אלה היו כל הזמן, אך כעת עלינו להתמודד איתן.

אני מכנה מצבי קיצון בשם שואות. יש השואה של העם היהודי ויש שואות אישיות כמו מות ריבה, במקרה שלי. במידה רבה, האגנדה שלי היא - חיפוש תשובות למצבי קיצון.

מציאות אנושית,
יש 2 סוגי גיהנום - גיהנום שבו המציאות הפיזית וגיהנום שבו המציאות האנושית קשה. כאשר אנשים הינם אכזריים, זו מציאות אנושית קשה. כאשר יש עוני ומחלות ואסונות טבע, זו מציאות פיזית קשה. בדפוס העם היהודי מדובר במציאות אנושית קשה - תמיד רודפים את העם היהודי ורוצים לכלותו.

מציאות פיזית,
ראה התגית מציאות אנושית.

מרכיב ההתנייה,
מרכיב חשוב במשקפי החיים. השאלה - האם יש מקום להתניית היחסיפ ?האם יש היחסים עם או בלי תנאי ? האם אתה ליחסים עם ציפיות, וכאשר הציפיות לא מתקיימות, שורפים את המועדון ? האם יש תסריט שבו אתה בא כעבור מספר שנים ואומר - "טעיתי, חשבתי". האם אתה אומר - "אני אוהב. אני מתחייב", וכעבור כמה שנים אתה חוזר בך מסיבה כלשהי.
שאלה זו קיימת לגבי כל מערכות היחסים שלנו -  זוגיות, הורות, היחסים עצמינו והיחסים עם החיים.
ראה גם התגית - התניית היחסים.

מרכיב המנגנון,
עוד מרכיב חשוב במשקפי החייםהשאלה - מה הגורם לארועים בחיינו, מה המנגנון ?
יש משקפיים רבות בענין שאלה זו.

משקפי האנשים,
השאלה - האם האדם טוב או רע ביסודו ?

משקפיי החיים,
הראייה שלנו של החיים. משקפי החיים, מורכבים מסדרת תשובות לשאלות, השאלות הגדולות של החיים.
לשאלות הללו קראתי בשם - מרכיבים.
אפשר לדבר גם על פילוסופיית החיים ועל האקסיומות המרכיבות פילוסופיה זו. זה היינו הך.
דימויי החיים מתארים את הראייה שלנו של החיים.

משקפיים,
הראייה בנושא מסויים. הראייה לגבי כלל הנושאים אלה הם משקפי החיים.

נטישה,

ספר,
נתתי את התגית ספר לרשימות העוסקות בספר.

 ספר עיון,
נתתי את התגית ספר עיון לרשימות העוסקות בספר עיון.

 סרט,
נתתי את התגית סרט לרשימות העוסקות בסרט.                                                                                                                   

סרט דוקומנטרי,

ערכים,

פיזיקה,

פילוסופיה,

פיצולים,

פרקטיות
רבים מגיבורי קן פולט ניחונו ביכולת פרקטית גבוהה. פרקטיות זו היכולת להגיע ליעדים שקבעת לעצמך, גם כשהיעד נראה קשה להשגה. פרקטיות זה מרכיב האיך. בכל בעייה שמנסים לפתור יש 3 מרכיבים - הלמה, המה והאיך - למה רוצים, מה רוצים ואיך מגשימים את הרצון.. הלמה זה המרכיב החשוב,  ואחריו מרכיב המה. מרכיב האיך נתפס כמרכיב הפחות חשוב. טעות נפוצה היא שמתמקדים באיך.  למשל, בהורדה במשקל הנטייה לרוב לחפש דיאטה מוצלחת. בחירת הדיאטה היא מרכיב האיך.
אשתי שנפטרה לפני כשנתיים.

 רפואה,

שואה,

שפת הדימויים,
שפה היא כלי המאפשר לבטא את המחשבה שלנו.
יש לנו שתי שפות. בחיי החוץ השפה זו שפה רגילה כמו עברית. בחיי הפנים, השפה זו שפת הדימויים.
המחשבה בחלומות מבוטאת באמצעות שפת הדימויים. כשרואים בחלום שולחן או כסא, אין אלה חפצים אלא דימויים המבטאים מחשבה כלשהי.

שריטות,
  השריטות הן הכאב שבפנים, כאב שאנו סוחבים מטראומות בעבר. פעם המונח היה - מטענים מהעבר.
  המונח שריטה הוא דימוי של שריטה בנפש, חבלה בנפש, כתוצאה מטראומה נפשית.

 שריפת המועדון,
החיים שאנו בונים לעצמינו מדומים למועדון שבנינו. כשם שבונים מועדון, כך ניתן גם לשרוף אותו. פעולות כמו גרושין, התפטרות ממקום העבודה והתאבדות מדומים לשריפת המועדון.


תכנית חיים,

תפיסות ערכיות

יום שלישי, 26 בפברואר 2013

סרט: חיים לא גמורים - רוברט רדפורד 2005


                                                           07/02/2013 23:19
    ראה IMDB.              
  א.סרט: חיים לא גמורים - רוברט רדפורד 2005.  An Unfinished Life
    רוברט רדפורד, מורגן פרימן, ג'ניפר לופז.
     הגיבורים הראשיים -
      איינר-חואי זקן הגר בטבע של וויומינג. רוברט רדפורד.
            שרוט וממורמר בעקבות הטראומה של מות בנו גריפ.
      ג'ין-הכלה של איינר. היתה נשואה לבן של איינר, גריפ, שנהרג בתאונת דרכים כשהיא
          נהגה ברכב. ג'ניפר לופז.
      מיטש-זקן נכה הגר בחווה עם איינר. מיטש נכה כתוצאה ממפגש עם דב גריזלי שגם
           השחית את פניו. מורגן פרימן.
      הבת הצעירה של ג'ין והנכדה של איינר.
    העלילה -
      הסרט נפתח כאשר ג'ין מגיעה עם בתה לחווה של איינר לאחר שלא היתה שם 10 שנים.
      מתברר שאיינר כועס על ג'ין, ומאשים אותה במות בנו גריפ. היא זו שנהגה ברכב בזמן
      התאונה. ג'ין נשארת בחווה עם בתה, למרות ההתייחסות העויינת של איינר,
      כי אין לה לאן ללכת.

  ב.התייחסות.
    1.על הטראומה ממות גריפ ותוצאותיה.
      איינר שרוט מאז מות בנו גריפ בתאונת דרכים. הוא מאשים את ג'ין במות בנו.
      זוהי שריטת הנסיבות.
      לאחר מות הבן, איינר "הפסיק לראות את אשתו", והתוצאה היתה שאשתו עזבה אותו עם
      גבר "שכן ראה אותה".
      לאחר מות גריפ הכל הפסיק להיות חשוב - האשה והחיים. כל מה שנותר בחייו, חרב.
      רואים אישיות טראומה הבנוייה על רגליים שונות מהאישיות שקדמה לטראומה.
      האם בכלל יש רגליים לאישיות הטראומה ? האם בכלל יש משהו חשוב בחייו של איינר ?
      לא ברור.
      יש דברים בחיים איתם אינך יכול להשלים, ואז יש טראומה נפשית ושריטה.
    2.על הרצון לחיים.
      ברגע של עימות מילולי בין איינר לבין ג'ין, היא מטיחה בו שאחרי מות גריפ היא
      החליטה לחיות, והוא לא. ג'ין אומרת לאיינר - "אני ניסיתי להמשיך לחיות, ואתה
      לא ניסית ! בגלל זה אתה שונא אותי ? אתה מתנהג כאילו אני הרגתי אותך !"
      כלומר, ג'ין אומרת שאיינר מאשים אותה לא רק במות הבן גריפ, אלא גם באבדן חייו.
      הסרט טוען שהכאב של איינר הוא לא רק על מות מות הבן, אלא גם על אבדן החיים
      שיכלו להיות לו.
    3.על הכעס ועל הסליחה.
      גם מיטש חווה אבדן - הוא הפך לנכה. האשם - דב הגריזלי שתקף אותו. ואולם מיטש
      בנוי אחרת מאיינר. הוא לא כועס על הדוב ולא מאשים אותו. בעיניו, הדב התנהג כפי
      שדובים אמורים להתנהג.
      הוא גם לא כועס על איינר שיכל לעזור לו להלחם בדב ולא עשה זאת כי הוא היה שתוי.
      מיטש לא סוחב כעס. אין אצלו גם כאב על אבדן החיים שיכלו להיות לו. הוא נכה אך
      הוא לא שרוט.
      לבסוף גם איינר סולח לג'ין. ג'ין וביתה חוזרות לגור עם איינר בחווה, והם חוזרים
      להיות משפחה. זה הסוף הטוב של הסרט. איינר גם מרפא את השריטה, לפחות חלקית, וגם
      זוכה בחיים חדשים עם המשפחה החדשה ישנה.
    4.הצמתים.
      הסרט עוסק בשני צמתים איתם יש להתמודד לאחר אבדן. יש צמתים נוספות שלא אפרט
      כאן. הצמתים בסרט -
        1.צומת האבדן.
          האם אני בוחר בחיים ? האם אני רוצה לחיות ? האם בוחר להמשיך לפרק ב' של
          חיי, לנסות לבנות חיים חדשים ?
          הסרט מבליט את שוני בענין זה בין איינר לבין ג'ין. ג'ין בוחרת בחיים ואילו
          איינר, לא.
        2.צומת הכעס.
          האם אני סוחב כעס או סולח ? האם אני מאשים את "מי שלקח ממני את גריפ" ?
          גם בנושא הכעס, הסרט מבליט את הבחירות השונות בנושא כעס של איינר ושל מיטש.
          איינר בחר לסחוב כעס. מיטש בחר לא לסחוב כעס. בסרט נאמר שאיינר ניסה
          לסלוח, אך ללא הצלחה.
          במקרה שלי -
            לאחר מות ריבה היתה החלטה ערכית לא לסחוב כעס. בדיעבד הסתבר שלמרות
            ההחלטה לא לסחוב כעס, יש כעס מודחק.
            שני מוקדי הכעס שזיהיתי אצלי בלאחר זמן רב היו -
              א.כעס כלפי אלוהים.
              ב.כעס כלפי עצמי. רגשי אשם.
                הטענה היא שיכולתי לעזור לריבה ולא עשיתי כן.
          סביר שתמיד יש כעס מודחק, כמו במקרה שלי.

 

סרט: המאבק לחיים - 1977


                                                           22/02/2013 00:08
ראה IMDB
                        
  א.סרט: המאבק לחיים - 1977. Rolling Thunder.
    ויליאם דווין וטומי לי ג'ונס.
    העלילה -
      לאחר שפושעים רצחו את משפחתו של חייל שהיה בשבי בוייטנאם, הוא פונה למסע נקמה
      ברוצחי משפחתו. מסע הנקמה הופך לתכלית חייו.
      העלילה של הסרט היא מסע הנקמה ברוצחים שרצחו את משפחתו. זה סרט פעולה.

  ב.התייחסות.
    הנושא העיקרי בסרט מבחינתי - נושא הרצון לחיות.
    גיבור הסרט אומר שבחינתו ומבחינת חבריו, לאחר השבי "הוא מת". לפני השבי הוא היה
    בחיים, וכעת הוא מת, מת מהלך.
    לאחר השבי אין לו חיים, והוא גם לא רוצה שיהיו לו חיים. הוא לא מנסה לבנות חיים
    חדשים, פרק ב'.
    כל נושא הנקמה משני, למרות שהסרט מתמקד בהיבט זה. גם לפני רצח משפחתו, לא היו
    לו חיים. מצב זה החמיר לאחר שאשתו, לפני הרצחה, הודיעה לו שהיא רוצה להתגרש
    ממנו.
    רואים שוב את הדפוס הרגיל בטראומות - יש טראומה קשה ולאחריה יש שינוי באישיות.
    השאלה הראשונה שעולה לאחר טראומה - שאלת הרצון לחיות.
    בסרט נאמר שזה קורה לכל אלה שהיו בשבי. כולם מאבדים את הרצון לחיות.
    בסרט יש בחורה המתאהבת בו. הבחורה מסמלת את ההזדמנות לחיים חדשים, האפשרות לחזור
    לחיות. הוא בורח מהבחורה, ומתמקד במסע הנקמה.
    הנקמה מסמלת את ברירת שמשון - הוא בוחר למות, אך הוא יקח איתו כמה "מהרעים"
    שפגעו בו בשבי וגם פגעו במשפחתו. "תמות נפשי עם פלישתים".

  ג.האנשים המתים.
    יש רבים, שכמו גיבור הסרט, איבדו את הרצון לחיות. אלה האנשים המתים, האנשים
    שנראים חיים, אך מבחינה מנטלית הם מתים.
    אצל רבים לא רואים זאת, ואף הם עצמם לא יודעים זאת בחוץ.
    יש בידי שני חלומות, המראים זאת בצורה נפלאה, חלום ההיעלמויות של ריבה וחלום של
    י. בינתיים איני רוצה לחשוף חלומות אלה.
 

סרט תעודה: אדם, זמן, מכונה - וורנר פון בראון וטיל ה-V2


                                                יום ראשון  24/02/2013 12:10
          
  א.סרט תעודה: אדם, זמן, מכונה - וורנר פון בראון וטיל ה-V2.
    סרט תעודה בערוץ 8. הסיפור של וורנר פון בראון ופיתוח טיל ה-V2.

  ב.הסיפור.
    פון בראון חלם מילדות על טיסה בחלל באמצעות טילים. ב-1932 הצבא הגרמני פנה
    אל פון בראון, והציע לעזור לו לפתח טילים בתנאי שהטילים ישמשו למטרות צבאיות.
    פון בראון הסכים. בהמשך, הנאצים עלו לשלטון, ופון בראון עבד עבור הנאצים על פיתוח
    טילי ה-V2 , שנועדו להחריב את לונדון. בפיתוח השתתפו עובדי כפייה, שאלפים מהם מתו
    בגלל התנאים הקשים.
    תחילה כשלון רדף כשלון.
    לאחר הצלחת הניסוי הראשון, ב-1944, נערכה מסיבה שבמהלכה פון בראון אמר שהניסוי
    אמנם הצליח, אך הטיל נחת בכוכב הלכת הלא נכון. הגסטפו, ששמע על משפט זה, רצה
    להוציא את פון בראון להורג. לבסוף הוחלט לאפשר לו לפתח את טילי ה-V2, והתוצאה
    היתה מתקפת טילי ה-V2 בסוף 1944 על לונדון, שהיתה הרסנית מאד אך לא שינתה את מהלך
    המלחמה.
    לקראת נפילת המשטר הנאצי, פון בראון ערק עם 500 מדעני טילים ועם 12 טון מסמכים
    לצד האמריקאי. זאת מתוך מטרה להמשיך את פיתוח הטילים בארה"ב.
    תחילה פיתוח הטילים נועד למטרות צבאיות, אך החל מ-1958, היעד שונה והפך להיות -
    הנחתת אדם על הירח. פון בראון היה מנהל נאס"א הראשון, ואחראי במידה רבה להצלחת
    ארה"ב להנחית אדם על הירח ב-1969.

  ג.התייחסות.
    1.האגנדה של טיסות בחלל באמצעות טילים.
      החל מהילדות האגנדה הבולטת באישיות של פון בראון היא - פיתוח טילים לצורך טיסה
      בחלל, ומסעות אל כוכבי לכת אחרת.
      אגנדה זו היא הבסיס לאישיות של פון בראון, ונמשכת כל חייו. הנסיבות משתנות אך
      האגנדה נשארת.
    2.המטרה מקדשת את האמצעים.
      על מנת לקדם את האגנדה, פון בראון מוכן לעבוד תחילה עם הצבא הגרמני והמשטר
      הנאצי, ואחר עם הצבא האמריקאי. הוא מסכים שהטילים ישמשו מטרות צבאיות כמו -
      החרבת לונדון.
      הוא רוצה לקדם את האגנדה ומתעלם מההשלכות. פון בראון גם "לא רואה" את הסבל של
      אלפי עובדי הכפייה העובדים בפרוייקט ה-V2. כשהוא עובד למען הצבא האמריקאי, הוא מתעלם מכך שהטילים עלולים לשאת ראשי נפץ  גרעיניים.
    3.ערך עליון אחד.
      באישיות של פון בראון יש ערך עליון - טיסות בחלל באמצעות טילים. זה מה שחשוב.
      יתר הערכים אינם קיימים. הערך העליון דוחק הצידה את יתר הערכים.
      עד כה ראינו ערכים עליונים שכאלה רק באידאולוגיות קיצוניות ובשריטות.
      אצל מכורים לסמים יש הפרעת אישיות שבה יש רק דבר חשוב אחד - לקיחת הסם.
      באידאולוגיות קיצוניות, הנאמנות לאידאולוגיה הופכת לערך העליון, על חשבון
      ערכים אחרים, כולל ערכים אנושיים וערך המשפחה.
    4.שוב אנו רואים את הדפוס שבו אדם עושה מעשים קשים כתוצאה מתפיסה ערכית מעוותת.
      פון בראון לא היה נאצי. היתה לו אישיות בעייתית.
      זהו פון בראון. מצד אחד אבי הטיסות לירח ולחלל, ומצד שני אדם שעשה מעשים קשים
      כתוצאה מתפיסה ערכית מעוותת ומאישיות בעייתית.
 

יום רביעי, 6 בפברואר 2013

סרט: קזבלנקה - 1942 - המפרי בוגרט


                                                יום שבת    02/02/2013 14:49
                               סרט: קזבלנקה - 1942 המפרי בוגרט
                          *******************************
  א.סרט: קזבלנקה - 1942 המפרי בוגרט ואינגריד ברגמן.
    התפאורה -
      התפאורה אלה הם הנסיבות של חיינו.
      התפאורה בסרט - העיר קזבלנקה במלחמת העולם השנייה. העיר משמשת כתחנת מעבר לפליטים,
      הבורחים מהכיבוש הנאצי בדרכם לליסבון ואחר כך, לאמריקה. כולם מחפשים אשרות מעבר
      מקזבלנקה לליסבון, אך קשה מאד להשיג אשרות אלה.
    העלילה -
      ריק, (המפרי בוגרט), הוא אמריקאי ציני המנהל את הפאב שאליו כולם מגיעים, גם
      הפליטים גם ספסרי האשרות וגם המשטרה. ריק מצליח להשיג שתי אשרות המאפשרות מעבר
      לליסבון.
      לקזבלנקה מגיע לסלו, פליט צכי ומנהיג במאבק נגד הנאצים, עם אשתו אילסה,
      (אינגריד ברגמן). שניהם נרדפים על ידי הנאצים ומחפשים אשרות כמו כולם.
      מסתבר שאילסה היתה אהובתו של ריק, בעל הפאב, בפריז. הם קבעו להיפגש בתחנת הרכבת
      בפריז על מנת לברוח יחד למרסייל, אך אילסה לא הגיעה לפגישה. במקום זאת היא שלחה
      לריק מכתב המודיע שהיא נאלצת לנתק קשר עימו, ואינה יכולה להסביר מדוע.
      ריק חש שאילסה נטשה אותו, ומאז ריק סוחב את כאב הנטישה.
      כעת, כמובן, אילסה ובעלה לסלו מעוניינים בשתי האשרות שבידי ריק.
      אילסה מסבירה לריק שהיא לא הגיעה לפגישה בתחנת הרכבת בפריז כיוון שנודע לה
      שבעלה, שכביכול נהרג על ידי הנאצים, עדיין בחיים. היא אומרת לריק שהיא אוהבת אותו ומעדיפה
      להשאר איתו ולא עם בעלה.
    הפתרון המסתמן -
      ריק יתן אשרה אחת ללסלו, ואילו הוא ואילסה ישארו יחד בקזבלנקה.
    שיא הסרט -
      כעת מגיעים לשיא של הסרט - הדילמה של ריק מה לעשות עם האשרות. זה בעצם נושא הסרט.
      כל מה שקדם זו תפאורה לרגע זה.
      השאלה - מי יקבל את האשרות ? מי ישאר בקזבלנקה ומי יטוס לליסבון ?
      ריק נותן את שתי האשרות לאילסה ולבעלה, ובכך בעצם מוותר על אהבת חייו - אילסה.

  ב.התייחסות.
    1.הדילמה הערכית.
      יש כאן דילמה ערכית ללא מצב קיצון. על ריק להחליט מה עושים. ריק בוחר לוותר על
      אילסה "כי זה מה שנכון לעשות".
      מה המניע להחלטה?
      לא לגמרי ברור. ריק מסביר לאילסה שאם היא תשאר איתו, היא תצטער על החלטה זו כל
      חייה. גם היא בדילמה ערכית - האם ללכת עם הנאמנות לבעל או עם האהבה לריק ? ריק
      כנראה סבור שהנאמנות לבעל עדיפה.
      יש כאן כביכול דילמה בין שני ערכים -
        1.ההתנהגות הנתפסת כערכית ונכונה.
        2.האהבה.
      דילמה כזו קיימת למשל כאשר גבר נשוי מתאהב באשה אחרת.

    2.אהבת אמת.
      באהבת אמת אתה שואל מה אני נותן ולא מה מה אני מקבל. ראה משפט שלמה.
      ריק מוותר על הכרטיסים ועל אילסה כי הוא דואג לאילסה ולא לעצמו. חשוב לו שאילסה לא תצטער כל חייה על
      ההחלטה.

    3.מי הוא ריק  האמיתי?
      הנושא העיקרי בסרט לדעתי זו השאלה - מי הוא ריק האמיתי?
      יש כאן 2 גירסאות לגבי האישיות של ריק -
        א.יש ריק האגואיסט הציני והשרוט.
          זו אישיות הטראומה שנוצרה בעקבות הנטישה בתחנת הרכבת בפריז.
        ב.יש ריק האוהב והערכי, האישיות שאוהבת את אילסה ללא סייג.
          זו האישיות שקדמה לטראומה. אישיות זו אינה שרוטה.
      ברגע האמת, כשעל ריק להחליט בדילמה הערכית, האישיות הערכית גוברת. בגלל
      הערכיות ואהבת האמת, הוא אף מוותר על האהבה ועל האפשרות לברוח מקזבלנקה ולבנות
      חיים יפים עם אילסה.
      כמובן שבחיים זה לרוב לא כך. לצערי. לא פעם האישיות השרוטה, אישיות הטאומה, גוברת.
      לדעתי, זה נכון שמתחת לאישיות השרוטה שבחוץ, יש בפנים האישיות האמיתית שאינה
      שרוטה ומאופיינת באהבה ובערכיות. כך זה מוצג בסרט.

  ג.משקפי האנשים.
    אם נקבל את התפיסה שהאישיות החיצונית השרוטה מסתירה אישיות אחרת, יפה ואוהבת
    וערכית, עלינו לשנות את המשקפיים לגבי בני אדם. עלינו להתחיל להאמין שהרוע
    והציניות והאגואיזם זו תחפושת, מחלה. אז נוכל להתחיל לסלוח לאחרים ולעצמינו.
    פעם, ריבה ואני נהגנו לומר שאצל רוב האנשים "התוכן מת והקליפה המשיכה לחיות".
    התוכן לא מת, אך לפעמים מאד קשה לראות אותו.
    הכאב שאנו סוחבים, והמתבטא לפעמים כרוע או כאגואיזם, הוא ביטוי לתוכן שלא מת.
    כשנצליח לסלוח לאחרים, נוכל לסלוח גם לעצמינו.

  ד.על מפקח המשטרה בסרט.
    מפקח המשטרה הצרפתי זו דמות משנית בסרט.
    בכל הסרט, מפקח המשטרה מוצג כאדם הכי שפל וחסר ערכים ואגואיסט שיכול להיות, אדם
    שמקדם את עצמו באמצעות הסבל של אחרים.
    רק בסוף הסרט מתגלה גם אצלו האישיות הפנימית הערכית והיפה.
    יש כאן אמירה שבפנים כולנו יפים. גם היטלר ?

  ה.על הספר "תמונתו של דוריאן גריי". אוסקר ווילד.
    בספר זה ההצגה הפוכה - בחוץ דוריאן גריי יפה, אך בפנים הוא מכוער.
    דוריאן גריי מוכר את נשמתו לשטן. בחוץ הוא לא מזדקן ונשאר יפה, אך תמונתו,
    המשקפת את האישיות בפנים, מזדקנת ונעשית מכוערת ודוחה מיום ליום. כל מעשה
    מכוער שהוא עושה, גורמת לתמונה להיעשות דוחה יותר.
    כל השריטות, כתוצאה מהמעשים הרעים, מצטברים אצלו בפנים, ומשתקפים בכיעור של
    הדמות בתמונה.
    במודל זה של הנפש זה יש בעיני 3 שכבות -
      1.שכבה 1 זו החיצוניות היפה - החיצוניות שהעולם רואה. היופי החיצוני של דוריאן גריי.
      2.שכבה 2 זו השכבה המכוערת, שכבת השריטות.  הכיעור של תמונתו של דוריאן גריי.
      3.שכבה 3 זו האישיות היפה, הערכית והאוהבת.
    אוסקר ווילד מאמין כנראה שכל או רוב בני האדם, מכוערים בפנים. אין אצלו שכבה 3
    של האישיות האמיתית, האישיות שמתחת לשריטות. כאן יש משקפי אנשים שליליים, משקפיים
    שלפיהם האדם רע מטבעו.

  ו.פתיחת הלב.
    כשאנו סוגרים את הלב, אנחנו רואים רוע ואגואיזם.
    כשאנו פותחים את הלב, אנחנו רואים אנשים שרוטים, ואנחנו רואים בשריטות - מחלה.
    כשהלב פתוח, הרוע והשריטות מתפרשים כמחלה. כלפי אנשים חולים אין מקום לשיפוטיות ולכעס.
    כולנו שרוטים, וזה גורם לנו להעביר את הכאב שלנו לאחרים. זה מה שגורם לנו להכאיב
    לאחרים. זה נמשך כל עוד השריטות ישנן וכל עוד אנחנו לא סולחים לעצמינו.
                                  ----------------

  נ.ב. 04/02/2013
  א.הכאב שבפנים.
    עוד נושא בסרט זה הכאב הפנימי שריק סוחב. כאב זה מקורו בנטישה של אילסה.
    ריק רואה בארוע שבו אילסה לא באה למפגש בתחנת הרכבת - נטישה. זהו ארוע טראומתי
    שיצר אישיות טראומה צינית ואגואיסטית. האגנדה של אישיות זו היא מניעת פגיעה נוספת
     על ידי אנשים אחרים.
    כאב הטראומה מודחק, ורואים רק את הביטוי החיצוני - האישיות הצינית אגואיסטית.
    הכאב שבפנים עולה מידי פעם. למשל, כאשר השיר As time goes by מושמע. ריק אוסר
    את השמעת השיר בפאב. הוא שותה על מנת לשכך את הכאב שבפנים.
    ריק משתדל למנוע מהכאב לעלות, אך מידי פעם הכאב עולה בגלל טריגר חיצוני כלשהו.
    הכאב מכיל גם כעס, וגם כעס זה ישנו בסרט.

  ב.טראומת נטישה.
    הטראומה של ריק זו טראומת נטישה. מה בדיוק כואב - הנטישה או האבדן או שניהם ?
    מה הן בדיוק השריטות ? מה בדיוק כואב ? טיפוסי שקשה לזהות מה בדיוק כואב.
 

סרט: אהבה כבוד ובגידות - 1999


                                                יום רביעי  30/01/2013 15:09
                              סרט: אהבה כבוד ובגידות
                              **********************
  א.סרט: אהבה כבוד ובגידות.
    1999. ארה"ב. סרט מליגה ג' עם שחקנים לא ידועים.
    העלילה -
      גבורת הסרט היא בחורה בשם מליסה, הגרה עם הוריה. היא מגלה שאביה בוגד באמא,
      וזה גורם לאבדן אמון ולמשבר ביחסים עם האבא. בהמשך הסרט היא מתאהבת ואף נישאת.
      האמא נרצחת. למראית עין, פורצים רצחו את האמא, אך יש ראיות שהרוצח הוא אדם שהכיר
      היטב את האמא.
      מליסה מתחילה לחשוד שהאבא הוא הרוצח. יש דילמה ערכית קשה אם להעיד נגד האבא. לבסוף היא
      מעידה נגד האבא. בהמשך מתברר שהרוצח הוא בעלה של מליסה ולא האבא. מתברר שהבעל, הנראה
      כאדם ערכי, הוא אדם שפל  ורוצח,  ואילו האבא הוא אדם ערכי ואוהב, למרות המעידה
      החד-פעמית כשהוא בגד באמא.

  ב.התייחסות.
    לכאורה זה מותחן. בעצם, הסרט עוסק במערכות היחסים של מליסה עם האבא ועם
    הבעל, שתי מערכות היחסים החשובות בחייה.

    1.המשבר ביחסים בין מליסה לבין אביה פורץ לאחר שהיא מגלה שהוא בוגד באמא.
      מסתבר שהיחסים של מליסה עם האבא בנויים על 2 רגליים עיקריות -
        א.האהבה. האמונה שהאבא אוהב אותה.
        ב.האמונה בערכיות של האבא ובנאמנות שלו לערכים שהוא מייצג.
      כשמליסה מגלה שהאבא בוגד באמא, ושהוא כביכול אדם לא ערכי, יש משבר ביחסים - רגל
      אחת, עליה היחסים עמדו, קרסה.
      הרושם שביחסים אלה יש 2 התניות ליחסים - אהבה ואמונה בערכיות.
      כאמור, בהמשך הסרט מתברר שהאבא אדם מאד ערכי, למרות הרושם מהבגידה.
      מתברר שדווקא הבעל אינו אדם ערכי.
      בכל מערכת יחסים עלינו לשאול את עצמינו אם שמנו התניות ליחסים, ומה הם התניות
      אלה. כפי שרואים בסרט, כל התנייה יכולה להביא לסיום מערכת היחסים.
      האם נכון להתנות יחסים ? ראה נושא "מרכיב ההתנייה".

    2.הדילמה הערכית.
      הדילמה הערכית של מליסה האם להעיד נגד אביה במשפט שבו האבא מואשם ברצח האמא.
      זו ממש דילמה ערכית קשה. מה חשוב יותר - גילוי האמת או נאמנות לאבא ושלמות
      המשפחה. כלל לא ברור מה נכון. לא ברור איך אנו היינו אמורים לנהוג בנסיבות דומות.
      כלל לא ברור שהאבא אכן רצח את האמא, בהמשך אכן מתברר שהוא לא רצח.

    3.המסיכות.
      לפי הסרט, עלול להתברר שהאנשים שאנו אוהבים לובשים מסיכה, ושהם שונים ממה
      שחשבנו עליהם כל השנים.
      אישית, איני אוהב את הטענה "שלא ידעתי". לא מקובל עלי שאבוא בעוד 5-10 שנים
      ואומר "טעיתי, חשבתי". זו דעתי האישית. לדעתי, אנו אמורים לדעת מי האחר. אנחנו
      לא יודעים כשאנחנו לא רוצים להתמודד עם הידע. לא סביר שנתחייב ליחסים, ואחר
      מספר שנים נבוא ונגיד "טעיתי, חשבתי". מתחייבים רק כאשר בטוחים שלא נחזור בנו.
 
    4.מתי מוצדק ונכון לשרוף את המועדון ?
      בסוף הסרט מתברר שהבעל הוא אדם ורוצח שפל. הבעל אף מתכוון לרצוח את מליסה.
      הוא כולא אתה בבקתה ביער ואומר לה שהוא אוהב אותה, אך אין לו ברירה אלא לרצוח
      אותה.
      ברגע האחרון המשטרה מגיעה לבקתה, ומונעת את הרוצח.
      האם במצב זה נכון שמליסה תשרוף את המועדון ? מתי מוצדק לשרוף את המועדון ?
      כביכול, בנסיבות כאלה ברור שאין מקום להמשך הזוגיות. כך מקובל לחשוב. לי זה לא
      ברור. שוב חוזרים לשאלה של התניית היחסים, מרכיב ההתנייה.

נ.ב.
התסריט הטיפוסי לקושי או אף סיום מערכת יחסים הוא שאחר מספר שנים באים ואומרים "טעיתי, חשבתי".
חשבתי שהאחר אינו כפי שחשבתי. יתכן שהוא העמיד פנים, הסתיר, לבש מסיכה.
במצבים קיצוניים אף מסיימים את היחסים, שורפים את המועדון.
זאת למרות שהתחייבנו ליחסים בתחילתם. כשהתחייבנו, בתחילת מערכת היחסים, לא היתה רשימת התניות ליחסים.
רואים כאן שתי גישות ליחסים. בתחילת מערכת היחסים, התפיסה היתה שהיחסים הם ללא תנאי, ואילו, כשיש קושי ביחסים, מופיעות לפתע התניות.
יש כאן שאלות עקרוניות -
  • האם יחסים אמורים להיות עם או בלי תנאי ?
    איך זה שמתחייבים שהיחסים הם ללא תנאי, ואחר כך חוזרים בנו מההתחייבות ?
  • האם יש מקום, בנסיבות כלשהן, לשרוף את המועדון ? 
שאלות אלה שייכות למשקפי החיים ולשאלות הגדולות של החיים. אלה לא שאלות שעונים עליהן כלאחר יד.

 

יום שלישי, 5 בפברואר 2013

סרט: הגזע המוחרם - מערבון. 1960. אודרי הפבורן וברט לנקסטר


                                                           26/01/2013 38:18
             סרט: הגזע המוחרם - מערבון. 1960. אודרי הפבורן וברט לנקסטר
             *********************************************************
  א.סרט: הגזע המוחרם - מערבון. 1960. אודרי הפבורן וברט לנקסטר.
    במאי - ג'ון יוסטון.
    העלילה - משפחה של מתיישבים במערב הפרוע. במשפחה - אמא, 3 אחים ואחות מאומצת.
      הנושא של הסרט - חוסר סובלנות על רקע גזעי של הלבנים כלפי האינדיאנים.
      האח הבכור, בן זכרי, משוחק על ידי ברט לנקסטר.
      האח האמצעי, קש זכרי, משוחק על ידי אודי מרפי.
      האחות המאומצת משוחקת על ידי אודרי הפבורן.
      עולה חשד שהאחות, אודרי הפבורן, היא אינדיאנית שנחטפה  כשהיתה תינוקת.
      החשד עולה כאשר 3 אינדיאנים באים ודורשים שהאחות תנתן להם בטענה שהיא אחותם.
      בהמשך הסרט, השכנים פונים למשפחת זכרי עורף בגלל שהאחות אינדיאנית. הם לא רוצים קשר
      עם משפחה שבביתם גר אינדיאני.
      הסרט מסתיים בקרב עם האינדיאנים שבאים לקחת חזרה את אחותם.

  ב.התייחסות.
    1.דילמה ערכית.
      בתוך משפחת זכרי עצמה יש דילמה ערכית קשה כאשר מתברר שהאחות אינדיאנית. עד כדי
      כך השנאה לאינדיאנים קשה. האח האמצעי, קש, אף נוטש זמנית את המשפחה על רקע זה.
      יש דילמה כי מצד אחד הם אוהבים את האחות אך מצד שני הם שונאים אינדיאנים ולא
      רוצים לחיות עם אינדיאנית.
    2.השנאה לאינדיאנים.
      לא ברור מדוע השנאה לאינדיאנים כה עזה. אולי בגלל שאינדיאנים רצחו לפני שנים
      את אבי המשפחה.
      זו שריטת הנסיבות, השנאה כלפי "מי שלקח מהם את האבא".
      בסרט מודגש עד כמה שנאה זו עזה. שנאה זו היא ביטוי לכאב על אבדן האב.
    3.שנאת השכנים לאינדיאנים.
      שנאת השכנים לאינדיאנים היא כנראה על אותה רקע, שריטת הנסיבות. כמעט בכל משפחה
      יש בן משפחה שנרצח על ידי האינדיאנים.
      לכן השכנים מחרימים את משפחת זכרי שאימצה אינדיאנית.
      כולם ממשיכים את חייהם לאחר האבדן, אך כאב האבדן מתבטא בשנאה כלפי אינדיאנים.
      הכאב שבפנים, השריטה, מתבטאת בחוץ כשנאה כלפי אינדיאנים.
 

סרט: גבר מת מהלך - שון פן וסוזן סרנדון - 1995


                                                           16/01/2013 11:21
                    סרט: גבר מת מהלך - שון פן וסוזן סרנדון 1995
                    *******************************************
  א.סרט: גבר מת מהלך - שון פן וסוזן סרנדון 1995.
    אחה"צ התחלתי לראות את הסרט גבר מת מהלך עם שון פן וסוזן סרנדון.
    מסופר על נזירה ההולכת לסעוד אסיר שנידון למוות על 2 רציחות.
    הנושא של הסרט כנראה - הנושא השנוי במחלוקת של עונשי מוות.
    ...
    יש בסרט 2 נושאים -
      1.נושא עונש המוות.
        בסרט נרמז שהמניע לעונש המוות הוא רצון לנקמה. אולי.
        בכל מקרה, עונש מוות הוא מעשה קשה, עוד סוג של שריפת המועדון. כיום ניתן
        להשוות בין מדינות עם הוצאה להורג ומדינות ללא הוצאה להורג. כנראה שהוצאה
        להורג לא מרתיעה ולא מורידה את הפשיעה. לא יודע.
      2.נושא פתיחת הלב.
        בסרט סוזן סרנדון פותחת את הלב לרוצח האכזר. מבחינתי, פתיחת הלב הוא הנושא
        החשוב בסרט.
        קשה לפתוח את הלב כלפי רוצח אכזר כמו בסרט. בכלל, קשה לפתוח את הלב.
        ואולם, כנראה שחשוב שנפתח את הלב גם לאנשים שכאלה. לאחר מות ריבה קיבלתי
        החלטה ערכית - "יותר לא אסגור את הלב". קשה לעמוד בהחלטה שכזו, אך כנראה
        שצריך להשתדל. אין ספק שהיום ליבי הרבה יותר פתוח מאשר בתקופה לפני מות ריבה.
        גם נושא פתיחת הלב שנוי במחלוקת. ישו הטיף להגשת הלחי השנייה. גנדי הטיף
        להמנעות מאלימות, להתנגדות לא אלימה.
        בעולם שלנו קשה לבצע דברים אלה.  במיוחד קשה לדמיין שאנו פותחים את הלב כלפי מישהו כמו היטלר.
            

  נ.ב.
  א.המשפחות השכולות והצמתים לאחר אבדן ילד.
    בסרט, המשפחות השכולות הינן דמויות משניות, אך דווקא הן מעניינות אותי יותר בגלל
    ההתמודדות שלהן עם אבדן.
    המשפחות ניצבות בסרט בפני שני צמתים -
      1.שריטת הנסיבות.
        השאלה - האם לסחוב כעס ?
                האם לחפש נקמה ברוצחים ?
                האם לסלוח לרוצחים ?
        בסרט, משפחה אחת אינה סולחת. האבא מהמשפחה השנייה לא החליט.
      2.שריטת האבדן.
         השאלה - אם להמשיך הלאה עם החיים ?
        באחת מהמשפחות, ההורים מתגרשים על רקע מחלוקת בשאלה זו. האמא רוצה להמשיך עם
        חייה, ואילו האבא מסרב להשלים עם האבדן.
        נאמר בסרט ש- % 70 מהזוגות נפרדים לאחר אבדן ילד, כנראה על רקע מחלוקת בשאלה
        זו. אולי.
    יש צמתים נוספות לאחר אבדן, שלא מוזכרות בסרט.
    חשוב - היבט הצמתים הוא רק היבט אחד של ההתמודדות עם אבדן.
           יש היבטים נוספים - שריטות, הרצון לחיות, הרצון לחיים, בניית חיים חדשים
           כולל זוגיות ועוד.
 

סרט: בארי לינדון 1976


  08/01/2013 סרטים: בארי לינדון.
    סרט של סטנלי קובריק מ-1976. סרט הנמשך כ-3 שעות.
    דרמה תקופתית על בחור אירי יפה והרפתקאותיו בעולם של המאה ה-18.
    הוא מתחתן עם אצילה עשירה עבור הכסף והמעמד ולא מתוך אהבה. הסרט מתאר כיצד הוא
    עולה לגדולה ואחר כך נופל.
    הסרט מנסה להראות שיש גם צדדים חיוביים לאישיותו מלבד היותו יפה.  הוא אמיץ,
    אוהב חיים ואבא אוהב. בסוף הסרט הוא מתנהג באצילות בדו-קרב אקדוחים, למרות המוצא
    הנמוך שלו, וכתוצאה מכך - הוא מאבד גם את רגלו וגם את כל עולמו.
    לדעתי, הסרט רדוד, חסר עומק. אצל רוב המבקרים הסרט כן זכה להצלחה.
    מה בכל זאת -
      רואים כיצד אדם קל דעת, אגואיסט, רמאי ועכשוויסט עולה בקלות לגדולה אך גם
      מתרסק באותה קלות.
      הסרט מנסה לגרום לנו לאהוד דמות זאת למרות הבעייתיות שבה.
      רואים כיצד שורפים את המועדון, לא כתוצאה ממצב קיצון עם דילמה ערכית קשה,
      אלא בגלל קלות דעת וטיפשות. בקלות דעת לינדון שורף את האהבה שיכולה היתה
      להיות לו, ואת הרכוש שבו הוא זכה ללא כל מאמץ. לבסוף הוא נותר חסר כל.
      על מנת שיהיה לך מועדון יש צורך שהמועדון יהיה חשוב לך.
    סיכום - מסרט זה אין הרבה דברים שניתן לקחת.