יום חמישי, 30 במאי 2013

סרט: הנאשמים - ג'ודי פוסטר


  א.העלילה.
    בחורה, (ג'ודי פוסטר), חווה אונס קשה בבר מלא באנשים.
    כמה גברים אונסים אותה, כאשר יתר האנשים בבר מעודדים אותם במעשיהם.
    במשפט אחר כך, האנסים מקבלים עונשים קלים יחסית במסגרת עסקת טעון.
    הבחורה חשה שנעשה אי צדק משווע, ויוצאת לתביעה מקיפה נגד האנסים ונגד כל יושבי
    הבר שלא נקפו אצבע ואף עודדו את האנסים.

  ב.התייחסות.
    אותי מעניין נושא היבט ההתמודדות עם טראומה ועם החיים בעקבות הטראומה. כאן
    הטראומה היא - אונס.
    אני לא מכיר סוג טראומה זה, ולכן כל מה שאכתוב הוא בערבון מאד מוגבל.
    מצד שני, יש לי ידע כללי על טראומות.
    אחת השאלות לאחר טראומה - מה בדיוק כואב ?
                             מה הן השריטות שנוצרו כתוצאה מהטראומה ?
    אני מגדיר שריטה ככאב שבפנים.
    התרשמתי שיש כאן 2 שריטות, 2 מוקדי כאב -
      1.כאב הדימוי העצמי שנפגע.
      2.כאב יחס החברה.
    כל שריטה מבטאת משבר במערכת יחסים מרכזית אחרת -
      1.כאב הדימוי העצמי הנמוך - משבר ביחסים עם עצמך.
      2.כאב יחס החברה - משבר ביחסים עם העולם, עם החברה.

  ג.כאב הדימוי העצמי הנמוך.
    לבחורה בסרט היה דימוי עצמי מאד נמוך עוד לפני האונס. היא חיה בשולי החברה,
    שותה וצורכת סמים קלים. בן הזוג גם הוא בחור ברמה נמוכה שלא אוהב אותה. יש לה בן
    זוג כזה "כי לא מגיע לה יותר".  "אני שווה פחות, ולכן מגיע לי בן זוג שגם הוא שווה פחות".
    בעיני החברה יש לה ערך רק כאובייקט מיני, אך לא כאדם. נשים רבות מרגישות כך.
    יש בעייה בדימוי העצמי גם בגלל היותה אשה וגם בגלל המעמד הנמוך.
    הדימוי העצמי הנמוך של הבחורה מקורו בבית ההורים, בית בו היא לא קיבלה אהבה או
    הערכה.
    בעקבות האונס, המשבר בדימוי העצמי מועצם - איך היא יכלה לתת שיאנסו אותה ?!

  ד.כאב יחס החברה.
    החל מרגע האונס מודגש היחס הגרוע שהיא מקבלת מהחברה. יחס זה ישנו גם בארוע האונס
    וגם לאחריו. היא חשה שבחברה זו דמה מותר. היא חשה שאם היא היתה ממעמד גבוה, היחס
    היה לגמרי שונה.
    החברה כאילו אומרת שנשים מסוגה מותר לאנוס. דמן מותר. היה לגיטימי לאנוס אותה.
    לגיטימי לאנוס נשים "שמזמינות את זה".
    במקום אמפטיה, היא מקבלת מכל הסובבים יחס מאד קשה.

  ה.אגנדות הטראומה.
    כל שריטה מייצרת אגנדת טראומה.
    אגנדות הטראומה במקרה זה הן -
      1.שיפור הדימוי העצמי.
      2.צדק.
        היא רוצה אמירה ברורה שאונס אינו מעשה לגיטימי, גם כשמדובר באשה ממעמד נמוך.
        הרצון לצדק אינו רחוק מהרצון לנקמה, הרצון לסגור חשבונות עם מי שפגע בה.
    שתי האגנדות מאד קרובות. הלחימה חסרת הפשרות למען השגת צדק אמורה גם להחזיר לה
    את הכבוד העצמי וגם להשיג צדק.
    היא אולי ממעמד נמוך, אך היא לא מוכנה שידרכו עליה.

  ו.מי אשם ?
    לאחר טראומה מחפשים תמיד את האשם - מי האשם בטראומה ?
    משקפי הטראומה משקפים את התפיסה לגבי מי האשם בטראומה.
    לאחר אונס טיפוסי שיש שתי תפיסות בענין האשם, שני משקפיים -
      1.אשמים האונסים.
      2.אשמה הנאנסת שכביכול "הזמינה אונס".
    יש כאן 2 משקפיים לגבי האונס. משקפיים אלה ישנם גם אצל האנשים מסביב וגם אצל
    הנאנסת. כל משקפיים מייצרים שריטה אחרת ואגנדת טראומה אחרת.
    חשוב שנדע ששני המשקפיים קיימים, מבלי להכנס לוויכוח המתבקש - מי באמת אשם ?
    קשה לתפוס שיש משקפיים שלפיהם האונס היה לגיטימי, אך עובדה שיש משקפיים כאלה.
    לגבי כל הנוכחים בבר, האונס היה לגיטימי, ולכן ההתנהגות שלהם.
    בפסקי דין קלים במשפטי אונס בית המשפט עצמו נותן לגיטימציה לאונס.
    אפילו אצל הבחורה רגשי האשם מבטאים תחושה "שהיא הזמינה את זה", והאונס הגיע לה.
 

יום שישי, 24 במאי 2013

סרט: פלאטון - אוליבר סטון 1986


  א.סרט: פלאטון - אוליבר סטון 1986.
    סרט על מלחמת וייטנאם.
     להבדיל מהסרט הכומתות הירוקות, בכיכובו של ג'ון ויין, הסרט מאד ביקורתי ביחס
     למלחמת וייטנאם. אפשר לומר שזה סרט "שמאלני".

  ב.העלילה.
    הסרט מספר את סיפורו של צעיר אמריקאי, טיילור (צ'רלי שין). הסרט מתאר שתי
    מציאויות קשות שבהן טיילור נתקל -
      1.המציאות החיצונית הקשה.
        המלחמה נגד הוייטקונג ונגד התנאים הקשים בג'ונגלים של וייטנאם.
      2.המציאות הפנימית הקשה.
        מאבק בתוך המחלקה בין שתי תפיסות עולם מנוגדות. מאבק זה בא לידי ביטוי במאבק
        בין שתי הדמויות הבולטות במחלקה, שני המנהיגים הטבעיים - סמל ברנס (טום
        בריינג'ר) וסמל אליאס (ווילם דפו). סמל ברנס הוא בעל תפיסת העולם הימנית
        וסמל אליאס הוא בעל תפיסת העולם השמאלנית. המחלוקת מגיע לשיא כשהםחלקה
        שורפת ורוצחת בכפר ויאטנמי. סמל אליאס מנסה לעצור את סמל ברנס ומבטיח להעיד
        נגדו במשפט הצבאי שיהיה.

  ג.התייחסות.
    1.המחלוקת בנושא מלחמת ברירה.
      הסרט עוסק במחלוקת בנושא מלחמת וייטנאם - המחלוקת בין הימין שתומך במלחמה
      וחושב שהיא הכרחית, והשמאל שמתנגד למלחמה.
      זו המחלוקת לגבי המציאות החיצונית.
      נראה לי שלראשונה, במלחמת וייטנאם, עולה המחלוקת סביב "מלחמת ברירה" בחריפות
      שכזו. אנחנו בישראל הגענו לאותה מחלוקת קשה במלחמת לבנון הראשונה.
      בשני מיקרים אלה, מחלוקת זו הפכה למחלוקת העיקרית בתוך החברה.
      במינוח שלי -
        המחלוקת בשאלת מלחמת ברירה הפכה לצומת העיקרית באותן שנים. העם האמריקאי היה
        חייב להחליט לאן פניו בצומת זו.
    2.המחלוקת הערכית.
      המחלוקת הערכית בין שני הסמלים זו המחלוקת העיקרית. מחלוקת זו כלל אינה קשורה
      למציאות החיצונית ולמלחמה בוייטנאם. המחלוקת היא לגבי אופייה של אמריקה,
      הערכים שיהיו הבסיס לאישיות של העם האמריקאי.
      זו מחלוקת בין שתי תפיסות ערכיות - האם לאמץ את התפיסה הערכית של אנשים נוסח
      ג'ון ויין, תפיסה ערכית של כוחנות,גבריות, ועליונות ארה"ב והאדם הלבן,
      או האם לאמץ תפיסה ערכית השמה במרכז את האדם ואת הערכים האנושיים ?
      המחלוקת היא לגבי מה הדגל האמריקאי מייצג.
      חצי מהמחלקה תומכים בסמל ברנס וחצי מהמחלקה תומכים בסמל אליאס. טיילור וגם במאי
      הסרט הם חד משמעית בעד סמל אליאס "השמאלני".
      בעיני טיילור אמריקה זה הבריון שמכה אחרים, וכעת הגיע זמנו שיכו אותו. בעיני
      טיילור, סמל ברנס וגם אמריקה הינם הבריונים של העולם. אין סיבה למלחמה בוייטנאם
      מלבד הצורך של הבריון להפגין את כוחו.
      כמו בישראל, הימין רוצה לשנות את המציאות החיצונית ואילו השמאל רוצה לשנות את
      המציאות הפנימית.

  ד.מה אני לוקח מהסרט.
    אני לוקח את השאלה - מה הדגל הזה מייצג ? איזה ערכים הדגל הזה מייצג ? מה התפיסה הערכית של אמריקה.
    המלחמה בוייטנאם זו התפאורה. התפאורה אינה חשובה. התפאורה זו האקטואליה של
    האתמול, שכבר אינה רלוונטית היום. התפאורה אינה חשובה אך השאלות הגדולות,
    הצמתים, ממשיכים להיות חשובים.
    מה הדגל הזה מייצג ?
    הסרט מעלה שתי שאלות עיקריות -
      1.האם המלחמה בוייטנאם מוצדקת ונכונה ?
      2.מה הדגל הזה מייצג ?
        מה הערכים, מה התפיסה הערכית, שהדגל הזה מייצג ?
    בעיני, השאלה השנייה זו השאלה החשובה.

  ה.צומת התפיסה הערכית.
    המחלוקת היא בענין התפיסה הערכית של החברה האמריקאית, צומת התפיסה הערכית.
    ראה מה שכתבתי בעניין זה בסקירת הסרט בצהרי יום.
  

יום חמישי, 23 במאי 2013

סרט: בצהרי היום - גרי קופר וגרייס קלי 1952


  א.העלילה.
    קיין (גרי קופר), הוא המרשל בעיירה במערב הפרוע בשם הדלייוויל. הוא התחתן זה עתה
    עם אמי, (גרייס קלי), ומתכוון לפרוש מתפקידו כמרשל. לפתע מתפרץ  פקיד הטלגרף
    ומודיע שהפושע פרנק מילר השתחרר זה עתה מהכלא ונמצא על הרכבת שתגיע לעיירה תוך
    כשעה, בדיוק בשעה 1200, בצהרי היום.
    פרנק מילר הוא פושע מסוכן שהבטיח לסגור את החשבון עם גרי קופר, שאחראי למאסר
    שלו. בתחנת הרכבת בהדלייוויל מחכים לפרנק מילר שלוש חבריו הפושעים, וארבעתם
    מתכננים לנקום בגרי קופר.
    כאן מתחיל הסרט.

    גרי קופר ואשתו עוזבים את העיירה, אך כעבור כמה דקות גרי קופר מתחרט וחוזר העירה.
    הסיבה - הוא לא מוכן לברוח.
    אמי אשתו, נותנת לגרי קופר אולטימטום - או שאנו עוזבים את העיירה או שאני עוזבת
    לבד. היא לא מבינה מדוע גרי קופר מעדיף את המלחמה בפושעים על פני האהבה שלהם.
    אמי היא הראשונה לנטוש. בהמשך כל אנשי העיירה נוטשים את גרי קופר, ומשאירים אותו
    להילחם לבד בפושעים.
    גרי קופר פונה לכל אנשי העיירה ומבקש שילחמו איתו בפושעים וכולם מסרבים, כל אחד
    מנימוקיו.

    לבסוף גרי קופר מתייצב לבד מול 4 הפושעים. הקרב עם הפושעים קצר, כחמש דקות.
    עיקר הסרט מתאר את השעה בין ההזהרה שארבע הפושעים יגיעו לבין הקרב, שעה בה גרי
    קופר מבקש עזרה מאנשי העיר, אך ללא הצלחה. בשעה זו ניתן לראות מה מבנה האישיות של כל
    דמות בסרט באמצעות התבוננות בהתמודדות שלו עם הארועים.

  ב.התייחסות.
    הסרט מראה כיצד בני אדם מתנהגים "ברגע המבחן". רואים כיצד מבנה האישיות נחשף כאשר
    מתמודדים עם מצב קיצון ועם דילמה ערכית קשה. רואים מה באמת התפיסה הערכית של
    הדמויות בסרט. רואים. אין צורך לומר במילים.

      1.גרי קופר.
        הצדיק היחיד בעיירה. היחיד שפועל על פי ערכיו למרות שהוא מפחד ולמרות פרוק
        הזוגיות הטרייה. כשהוא נדרש לבחור בין ערכים לבין הזוגיות ועצם החיים, הוא
        בוחר בערכים. הוא עושה זאת כי הוא לא יכול אחרת. פעמיים הוא מנסה לברוח,
        ובשתי הפעמים הוא חוזר בו.

      2.הסגן של גרי קופר, הרווי.
        הוא בין הבודדים בעיירה שלא מפחד. הוא מוכן לעזור לגרי קופר בתנאי שהוא ימונה
        למרשל במקומו. גרי קופר מסרב.
        הבעייה של הרווי - הוא לא אדם ערכי. יש לו את כל התכונות החיוביות לבד
        מערכיות. בסרט תכונת הערכיות נתפסת כתכונה החשובה ביותר. גרי קופר מגלם
        אישיות שבה הערכיות זו התכונה הבולטת. הערך העליון לפי הסרט זו הערכיות.
        אצל הרווי הערך העליון זו כנראה הגבריות והסגידה של אחרים לגבריות זו.

      3.אמי, אשתו הטרייה של גרי קופר. גרייס קלי.
        היא נותנת אולטימטום לגרי קופר כי היא נגד אלימות, ומפחדת שגרי קופר יהרג.
        היא הפכה לקוויקרית לאחר שראתה את בני משפחתה נהרגים.
        אמרתי קודם שגרי קופר הוא הצדיק היחיד. בעצם, גם אמי היא דמות חיובית. ברגע
        האחרון היא חוזרת לעיר ונחלצת לעזרתו של גרי קופר. ברגע האחרון היא מחליטה
        לא לנטוש אותו.

      4.חבר א'.
        רואה את גרי קופר מתקרב לביתו ואומר לאשתו לפתוח את הדלת ולומר שהוא לא
        בבית. הוא מתחבא בחדר אחורי. לאחר שגרי קופר הולך הוא אומר לאשתו בכעס -"מה
        את מביטה בי כך ? את מעדיפה בעל מת ?"
        במילים אחרות - בדילמה הערכית בין חברות וכבוד וערכים לבין החיים הוא בוחר בחיים.

      5.חבר ב'.
        היה מרשל לפני גרי קופר. שימש עבור גרי קופר כדמות מופת בגלל ערכיו ובגלל
        אומץ ליבו. כעת הוא זקן. הוא מסרב לעזור כי "הכל חסר טעם. לחימה לא תיתן
        כלום ."
        כמו אצל קוהלת - הכל הבל הבלים. אין ערכים ואין תפיסה ערכית. אין חברות
        שבאמת חשובה ובגללה שווה לסכן את החיים. אין כבוד. אין כלום. נותר רק לכבות
        את האור. כאן רואים שינוי באישיות ובתפיסה הערכית כתוצאה מזיקנה.

      6.הלן רמירז, המאהבת שלעבר של גרי קופר.
        היתה בעבר המאהבת של הפושע פרנק מילר ושל גרי קופר. בשנה האחרונה היא היתה
        המאהבת של הרווי הסגן.
        היא בסכנה כי פרנק מילר ירצה לנקום גם בה, ולכן היא מחליטה לעזוב את העיירה.
        הלן רמירז היא אדם ערכי ואמיץ. היא נוטשת כי כעת "גרי קופר הוא לא הגבר שלה".

      7.השופט.
        השופט הוא הראשון לנטוש. הוא כבר ראה ארוע דומה בעיירה אחרת, ובקושי ניצל.
        הוא יודע מה צפוי, הוא יודע שכולם יפנו לגרי קופר עורף והוא מחליט שחייו
        קודמים, הוא מחליט לברוח. החובות שלו כשופט וכאדם באים אחר כך.

      8.שאר אנשי העיר.
        יש חלוקה מעניינת של אנשי העיר -
          1.אלה שנמצאים בכנסיה. לרוב אנשים מיושבים ובעלי משפחות.
          2.אלה שנמצאים בבית המרזח. לרוב הוללים ורווקים.
        גרי קופר פונה לשתי הקבוצות ומבקש עזרה. בשתי הקבוצות הוא מקבל תשובה שלילית.
        חלק מפחדים, חלק מסרב כי אין להם אינטרס להילחם ועוד שלל מניעים.

  ג.נטישה.
    אחד הנושאים העיקריים בסרט - נושא הנטישה.
    ברגע האמת כולם נוטשים, לבד מגרי קופר ואמה אשתו.
    כל אחד נוטש ממניעים אחרים. אצל כל אחד הדילמה הערכית שונה. אצל כל אחד נחשפת
    תפיסה ערכית שונה.
    כל אחד נוטש דברים אחרים. כולם נוטשים לא רק את גרי קופר אלא גם את הערכיות,
    החברות ושאר ערכים מסוג זה.
    כולם כושלים ברגע המבחן. גם גרי קופר עצמו וגם אשתו אמה כמעט נוטשים.
    שאלה -
      למה כה חשוב להילחם, גם במחיר אבדן החיים והזוגיות ?
      למה יוצרי הסרט סבורים שזו הבחירה הנכונה ?

  ד.מי אני ?
    בסוף כל אדם הצופה בסרט צריך לשאול את עצמו -
      "מי אני ?"
      "איך אני הייתי נוהג ?"
    אצל כל אחד המבחן הוא שונה. אצלי המבחן היה ... אני מעדיף לא לפרט. בכל אופן,
    אני לכאורה כשלתי במבחן שלי. גם גרי קופר כמעט כשל. במבחן שלי ידעתי מיד, שהמבחן
    לא מוכיח כלום, ואולי הוא אפילו מוכיח את ההיפך. אני יודע מי אני, ואני לא צריך
    מבחנים והוכחות. לגבי השאלה "מי אני" מיותרת. כך אני רואה זאת.
    אציין שדווקא האנשים הערכיים מייסרים עצמם עם רגשי אשם. הסיבה - להם חשוב להיות
    נאמנים לערכים שלהם. כמובן שכולנו כושלים מידי פעם. אצל האדם הערכי, הנטישה היא
    כשלון. אצל האדם הלא-ערכי, הנטישה היא דרך חיים.

  ה.קטעים נהדרים בסרט.
    יש הרבה רגעים נהדרים בסרט. למשל -
      1.אמי, האשה הטרייה, שואלת את הלן רמירז, מדוע גרי קופר בחר להשאר במקום
        לברוח. התשובה של הלן רמירז - "אם את לא יודעת את התשובה לבד, אין טעם שאגיד
        לך".
        אמי אכן התחתנה עם גרי קופר מבלי להכיר את האישיות ואת התפיסה הערכית שלו.
      2.חכמים וטפשים.
        חלוקה נוספת של הדמויות בסרט היא לחכמים ולטפשים. הרוב טפשים, כולל גרי קופר
        ואמי אשתו. לפי הסרט, החכם זה האדם שמבין את האישיות של אחרים ויודע כיצד
        היא תנהג. גרי קופר למשל טיפש במובן שהוא מצפה שאנשי העיר וחבריו בפרט,
        יבואו לעזור לו.
        שני החכמים הם הלן רמירז והשופט. שניהם יודעים מראש שבסוף גרי קופר ישאר
        לבד.

  ו.על משקפי הסרט.
    יש לסרט זה משקפיים מאד מגמתיות. לפי משקפיים אלה ברור שנטישה היא פסולה.
    יש תפיסה מגובשת לגבי הבחירות הערכיות הנכונות. ברור למשל שגרי קופר בחר נכון
    כשהוא לא ברח, וברור שאמי בחרה נכון כשהיא בחרה לחזור ולעמוד לצד בעלה.
    דעתי -
      ממש לא ברור מה הבחירה הערכית הנכונה, וכלל לא ברור שאכן יש בחירה ערכית
      נכונה. יש משקפיים רבים בנושא זה, וחשוב לא להיסחף לעמדות נחרצות ולשיפוטיות.
      הסרט נהדר. הוא מעלה נושאים רבים ומעניינים, אך הראייה בסרט מאד מאד מגמתית.
      כצפוי בסרט אמריקאי, השחור הוא שחור מוחלט והלבן הוא לבן מוחלט. עדיף להתמקד
      בשאלות שהסרט מעלה, ולא למהר לתת תשובות ובוודאי לא לקבל כמובן מאליו את
      התשובות של הסרט.
                                 ------------------

  נ.ב.  18/04/2013
  א.בקורת על הסרט.
    הסרט זכה לתגובות מאד מעורבות. בעיני זה סרט נפלא, אך רבים חושבים אחרת. במיוחד
    הימין באמריקה היה בקורתי כלפי הסרט. יש טענה שהסרט ריו ברבו הופק כתגובה ימנית
    לסרט בצהרי יום.
    לדעתי, התגובות המעורבות הן בגלל חילוקי דעות לגבי התפיסה הערכית הנכונה.
    האוקס, מפיק הסרט ריו ברבו צוטט כך - "הפקתי את ריו ברבו כי לא אהבתי את הסרט
    בצהרי יום. גם ג'ון ויין, הדוכס, לא אהב את הסרט. אני לא חושב שמרשל טוב אמור
    להתרוצץ בעיירה כתרנגולת ללא ראש, כשהוא מבקש עזרה מאחרים. ומי מציל אותו ? אשתו
    הקווקרית".
    היו 3 אפשרויות פעולה לגרי קופר -
      1.לברוח.
      2.להשאר בעיירה ולנהוג כמו שהוא נהג בסרט.
      3.להשאר בעיירה אך לא לבקש עזרה מאחרים.
    האפשרות השלישית כלל לא עלתה על דעתי. יש בוודאי אפשרויות נוספות, כשכל אפשרות
    מייצגת תפיסה ערכית אחרת.
    ג'ון ויין כנראה משוכנע שהתפיסה הערכית שלו זו תפיסה ערכית אולטימטיבית. לגביו,
    ממש אין ספק מה נכון ומה לא נכון. אין מקום להתלבטויות ולספיקות. אכן לא זכור לי
    שג'ון ויין מתלבט בסרטיו לגבי מה נכון.
    כשאני רואה מישהו כמו ג'ון ויין, עם כזה בטחון עצמי, אני שואל אם ג'ון ויין של
    הסרטים זהה לג'ון ויין של החיים, והאם התפיסה הערכית זהה.
                            -----------------------------
 
  נ.ב.
  א.מה אני רואה בסרט ?
    1.צומת התפיסה הערכית.
      הוויכוח בענין התפיסה הערכית. המחלוקת בין תפיסות ערכיות שונות.
      מעניינים לא רק הוויכוחים בענין זה בתוך הסרט, אלא גם אותם וויכוחים לגבי
      הסרט, הבקורת על הסרט.
    2.הנסיבות שמביאות אותנו לצומת התפיסה הערכית.
      מצב הקיצון שבסרט מאלץ את הדמויות בסרט להתמודד עם שאלת התפיסה הערכית.
      הנסיבות מאלצות אותך להחליט מי אתה ומה אתה מייצג.
      זה מזכיר את אותה דילמה בסרט פלטון ואת השאלה - מה הדגל הזה מייצג ?
      מצב קיצון חושף את מה שהיה סמוי. לפתע רואים מהי האישיות ומה התפיסה הערכית
      שלה.

  ב.לרחף ליד התקרה.
    כשיש וויכוח שכזה, אני מעדיף לעמוד מהצד, להסתכל מבלי לבחור צד. אני רוצה ללמוד
    אך לא להיות שיפוטי.
    הדימוי - אני מרחף ליד התקרה ומביט על הוויכוח למטה בענין התפיסה הערכית הנכונה.
    כלל לא בטוח שבכלל יש תפיסה ערכית נכונה.
    כדאי לזכור דימוי זה. זה דימוי מאד חשוב.