א.העלילה.
סרט אפוקליפסה.
וירוס קטלני מתפשט במהירות בכל העולם.
מצד אחד, יש המתגייסים למלחמה נגד הסכנה הנשקפת לאנושות.
מצד שני, יש תופעות של התפרקות החברה, אלימות, ביזה ועוד.
ב.התפרקות החברה.
לסרט יש שני מוקדים -
1.הנסיבות. האפידמיה.
הנסיבות הן בעיני תמיד החלק השולי, התפאורה.
2.התנהגות האנשים במצב קיצון זה.
בעיקר - התפרקות החברה האנושית.
יש התפרקות החברה האנושית כאשר אנשים מתחילים להתנהג כאספסוף מוטרף וכשכל אחד
דואג לעצמו ולמשפחתו. השוטר מפסיק להיות שוטר, החייל מפסיק להיות חייל והרופא
מפסיק להיות רופא. החברה מפסיקה לתפקד כחברה, כאורגניזם. במקום חברה יש הרבה
אנשים וחבורות המנסות לשרוד.
המסר מהתפרקות החברה -
לחברה לא היה בסיס ערכי של ממש. במצב הקיצון הראשון כל אחד נוטש את ערכי החברה
ודואג לעצמו ולמשפחתו.
ג.סיפורי אפוקליפסה.
רשימה זו היא הזדמנות עבורי לכתוב על נושא הקרוב לליבי - סיפורי אפוקליפסה.
יש הרבה תסריטי אפוקליפסה - מלחמה גרעינית, שינוי קיצוני באקלים, פגיעת מטאור
בכדור הארץ ועוד. כאמור, הנסיבות לא חשובות.
מאז ומתמיד נמשכתי לסיפורי אפוקליפסה.
מה מסוכן יותר - הוירוס או קריסת המערכות של האורגניזם המכונה בשם חברה ?
אגב, בשפעת הספרדית ב-1918 וגם באפידמיות קודמות בימי הביניים לא היתה למיטב
ידיעתי התפרקות החברה.
ד.התפרקות צבא.
גם צבא הוא אורגניזם, וגם צבא עלול להתפרק במצבי קיצון.
במצב קיצון על החייל להחליט אם הוא ממשיך לתפקיד כחייל או שהוא דואג להשרדות
האישית שלו.
כאשר ניתנת פקודה להסתער, על החייל להחליט אם הוא מסתער או נשאר בעמדה. כשאחרים
מתחילים לברוח, על החייל להחליט אם גם הוא בורח.
החייל חונך לערכים של הצבא. עד כמה ערכים אלה יחזיקו מעמד במצב קיצון ?
עד כמה החייל יהיה נאמן לערכים אלה כשהוא נופל בשבי ?
בצבאות שונים הדבקות בערכים שונה. במלחמת העולם השנייה, הצבא האיטלקי נודע בכך
שכל משב רוח קטן גורם לו להתפרק. לא משנה כמה חיילים יש, אם לחיילים אין נכונות
אמיתית להילחם ולסכן את עצמם. מדהים לראות מחזה של צבא אדיר שמתפרק. הצבא האדיר
שהיה עד לפני רגע, הופך לעדר של חיילים לשבעבר, הנסים על נפשם.
ה.התנהגות הפרט באפוקליפסה.
באפוקליפסה על הפרט לקבל החלטה - מה הערכים בהם הוא דבק, הערכים של החברה או
הערכים של דאגה לעצמך ולמשפחתך. זו הדילמה הערכית העיקרית באפוקליפסה.
ו.תסריט אפוקליפטי שלי.
נניח שהיתה אפוקליפסה, ונותר רק אדם אחד בחיים - אתה. כשתמות, לא ישאר זכר
לאנושות. בתסריט זה, האם יש טעם לחיים ? יש תסריטים שכאלה הממחישים
שהאורגניזמים, להם אנו שייכים, חשובים ונותנים משמעות לחיינו. אנחנו אמנם לא
נחיה לנצח, אך האנושות שכה חשובה לנו, תמשיך להיות. גם האנושות תמשיך וגם המעט שתרמנו
לאנושות.
ז.מה מונע אותנו מלהיות רוצחים ?
באפוקליפסות יש אנשים שאף הופכים להיות רוצחים, וזאת במטרה לשרוד. לא כולם כמובן.
גם הטאבו על רצח שייך לתפיסה הערכית שעלינו חונכנו. כשאנו מפנים עורף באפוקליפסה
לערכי החברה, וכשאין חשש מענישה, יש אפשרות שגם המעצור המונע רצח יעלם.
ח.מלחמת ששת הימים.
מלחמת ששת הימים זה ארוע שבו המדינה היתה בסכנה קיומית. לפתע כל הישראלים ששהו
בחו"ל, תפסו את המטוס הראשון, וחזרו לארץ והתגייסו.
ארוע זה ריגש את כולנו. לכמה ימים האווירה במדינה השתפרה פלאים. חזרנו להיות
אורגניזם מאוחד דווקא בגלל מצב הקיצון. אנשים שמו הצידה את חייהם האישיים, וחזרו
להילחם למען המדינה.
דווקא חלק מהמנהיגים איכזבו. מנהיגי מפא"י דאגו למפלגה ולא למדינה.
הדילמה הערכית במצבי קיצון של האנושות ושל המדינה -
למי אני דואג, לעצמי ולמשפחתי או למדינה ?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה