יום ראשון, 30 בדצמבר 2012

ספר: יאיר לפיד - רשימות אחר מותי


  29/06/2012  ספרים: זכרונות אחר מותי - יאיר לפיד
    ספר ביוגרפי על טומי לפיד - האבא של יאיר לפיד.
    נכתב כספר זכרונות של טומי לפיד, כאשר יאיר הוא צינור.
    הספר מרשים וחזק. יש הרבה נקודות מעניינות -
      1.טומי לפיד כאדם מרשים.
        הרוחב שלו - יש גם תחומים רבים בחייו וגם עומק.
        אינטלקטואל רחב בסגנון של אירופה לפני המלחמה. האישיות שלו עוצבה על ידי
        האבא ויאיר עוצב על ידו.ממש רואים זאת.
      2.השואה.
        נושא השואה הוא הנושא החשוב בעיני בספר.
        רואים איך לפתע חיים שנראים בטוחים מתרסקים ברגע - הכל נעלם.
        שיא הטראומה - הרגע בו חייל גרמני בא לביתם ולוקח את אביו. מאז טומי לא ראה
        את אביו.  גם בספר זה וגם בספרים אחרים על השואה התרשמתי שהרגעים הכי קשים בשואה היו רגעי הפרידה.
      3.החיים לפני השואה.
        הספר מתאר את חיי השלווה והבטחון לפני המלחמה. עולם של בטחון מדומה. החיים הטובים.
        עולם של אנשים שלא מאמינים שברגע אחד הכל יכול להתרסק. חיים של שיגרה, עושר
        ונהנתנות.  עולם זה, של בטחון מדומה, מתואר היטב בסרט ספינת השוטים.
      4.הקשר המיוחד של טומי לאביו.
        קשר זה ממשיך גם בדור ההמשך - יאיר וטומי. קשר מיוחד זה עיצב את האישיות של
        הבנים.
      5.החיים בישראל.
        הרושם הוא שבארץ טומי בנה חיים שהם העתק במידה רבה של החיים של שלווה
        ונהנתנות לפני המלחמה.  חיים אלה הם גן העדן שאליו שואפים.
        הרושם בינתיים -
          בחיים החדשים בארץ יש 2 צירים -
            א.החיים הטובים נוסח החיים לפני המלחמה.
            ב.זכרון השואה.
      6.השכנים הגויים שבגדו.
        השכנים שכביכול היו חברים, הלשינו לגרמנים על מנת לזכות ברכוש השכנים
        היהודים. בגידה זו מעצבת את היחסים עם העולם - אתה יודע שאלה שהם כביכול
        חברים, יכולים לבגוד ללא היסוס וללא נקיפות מצפון.
      7.מציאות מנטלית עם ובלי שואה.
        בחיים לפני השואה היתה מציאות מנטלית של שלווה ובטחון, מציאות שבה אין
        שואות.
        בחיים בארץ לאחר השואה כבר ברור שהבטחון מדומה. שוב ושוב טומי אומר שכאן לא
        מבינים מה זו מלחמה. לא מבינים שהכל יכול להתרסק ברגע. כאן מלחמת יום
        הכיפורים ושאר המלחמות בארץ מדומות למלחמת העולם השנייה. במלחמה של ממש יש
        חורבן כללי ולא רק אלף או אלפיים הרוגים.
        בלי קשר למציאות הפיזית, יש את המציאות המנטלית. רובינו חיים בעולם מנטלי
        ללא שואות. טומי ואני חיים בעולם מנטלי עם שואות, ובכך אנו נבדלים מרוב
        האנשים.
        אני כל הזמן חושב על שואה אפשרית שמחכה לי וליקירי מעבר לפינה.
         אם להשתמש בדימוי ספינת השוטים, חלק מודע לאן הספינה שטה וחלק לא מודע.

  01/07/2012 תקופות: השרשים של האישיות בתקופות חיינו.
    בהשפעת הספר כתבתי רשימה בשם - תקופות: השרשים של האישיות בתקופות חיינו.
    כאן רואים יפה איך כל תקופה בחיינו תורמת לעיצוב האישיות, בכל פעם בנושא אחר.

  01/07/2012 חיים עם עומק !
    הדבר העיקרי אצל טומי לפיד - החיים עם עומק !
    אחרי שקוראים ספר כזה, סרטים אמריקאים נראים רדודים. הסיבה - הם מתארים חיים
    רדודים, חיים שעוסקים בנושאים רדודים. אין התמודדות עם נושאים כמו שואה.
    אחרי הספר של טומי לפיד - הנושאים "החשובים" בסרטים אמריקאיים כבר לא נראים כה
    חשובים.
    שואה אמיתית מאלצת להתמודד עם נושאים עמוקים.

  03/07/2012
    ראה הרשימה טראומת השואה של טומי לפיד 03/07/2012 "רשומה 13.905.48".

  03/07/2012 הספר הפך למשעמם.
    נראה שהתקופות ההמעניינות הן התקופות עד לעלייה לארץ. אלה התקופות שעיצבו את
    טומי.
    כאן בארץ החיים רגילים ומבטאים אישיות שלא הכי מוצאת חן בעיני.

  17/07/2012 אתמול גמרתי לקרוא את הספר.
    בשעה טובה. הספר ממש מצויין. למדתי ממנו הרבה. יש הרבה תובנות.
      1.על מות טומי לפיד והגורם לדעתי למוות.
        לאחר התרסקות מפלגת שינוי וסוף הקריירה הפוליטית, טומי נכנס לדכאון. לא היה
        בשביל מה לקום בבוקר ובשביל מה לחיות. כמה חודשים הוא כלל לא תפקד. אחר אט
        אט הוא חזר לחיים, החל לדבר ברדיו וגם לכתוב מאמרים בעיתון. הוא התמנה ליו"ר
        יד ושם.
        כביכול הוא התאושש. הרושם שלי הוא שההתאוששות היתה מדומה. היציאה מהדכאון היתה
        מדומה. הרצון לחיות לא ממש חזר. משהו נכבה בפנים. החיים כבר לא היו מה שהם
        היו בעבר, והצפי היה זיקנה ודעיכה בכל התחומים.
        התוצאה - מחלת הסרטן ממנה הוא מת כעבור כשנה.
        בקיצור, כמו אחרים, טומי מת כי הוא איבד את הרצון לחיות.
      2.יחסים ומועדון המי.
        טעיתי לגבי טומי לפיד. היחסים אצלו היו יחסים של ממש - עם קישון, אולמרט
        ואשתו, פורז ועוד. בשביל חברים טומי היה מוכן לשכב על הגדר, ולהיפך.
        יש לטומי מועדון מי מרשים, שיכול לשמש דוגמא. כך בונים מועדון מי !
        יש בחייו של טומי אנשים רבים, ועם כולם יש יחסים של ממש.
      3.ערכיות.
        היחסים והאינטרסים באו על חשבון הערכיות.
        הקטע הרלוונטי - החקירה בעניין אולמרט. טומי נשכב עבורו על הגדר, והגן
        עליו שוב ושוב בתקשורת מול דן מרגלית.
        ההסבר - "אני איש פשוט. אצלי היחסים ישנם כשיש בעיות". כלומר, כשאולמרט
        בצרה, טומי כחבר נחלץ להגנתו. הבעייה - שטומי גם עיתונאי ואמורה להיות אתיקה
        עיתונאית. לא די שהיחסים עם אולמרט גלויים. עיתונאי אמור לייצג את האמת ולא
        את האינטרסים או הנאמנות לחברים. אם הוא לא מסוגל לעשות זאת, שישתוק.
        פתאום טומי "איש פשוט". כרגע, כאיש פשוט, מותר לטומי לפעול ממניעים נמוכים.
      4.על טומי ומועדון המה.
        טומי ידע שהקריירה בפוליטיקה קצרה, ולמרות זאת הוא בנה את מועדון המה וחייו
        על הקריירה בפוליטיקה. טומי מעדיף "לחיות רגע" מאשר למות משעמום חיים שלמים.
        במועדון המה טומי חיפש קריירה קצרה וזוהרת על פני חיים שלמים עם קריירה בטוחה
        ויציבה ומשעממת. זה ענין של מבנה אישיות.
        רבים נוהגים כמוהו - בוחרים בקריירות זוהרות וקצרות מועד - שחקני כדורגל,
        זמרים ועוד.
        טומי - מה עושים בגן עדן ? מתנשקים כל היום ? מתים משעמום כי הכל טוב ?
               מה עם האתאיזם שלך ?
               טומי, אותי הרשמת דווקא לאחר מותך.
 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה