ראה IMDB.
03/08/2012 34:19
סרטים: במערב אין כל חדש - רימרק
*******************************
1.הנושא-אגנדה לאומנית בעייתית.
הנאמנות למולדת והאגנדה הם הערכים האולטימטיביים. זה מה שלימדו בבית הספר.
נדרשים להתגייס גם נפשית וגם בפועל עבור אגנדה זו.
ממש לא ברור למה, למה יוצאים למלחמה. למה נהרגים. למה משלמים מחירים אדירים.
מתגייסים עבור משהו בעייתי ולא ברור. נדרשים להתגייס מבלי להבין למה ובלי לשאול
שאלות. ההנחה - שמישהו אי שם למעלה יודע למה המלחמה דרושה.
2.2 תגובות לטראומת הכניעה וחוזה ורסאי.
1.תגובת הימין. היטלר ודומיו.
אין בעייה עם האגנדה. הבעייה - הפוליטיקאים שבגדו.
הפתרון - אגנדה לאומנית עוד יותר קיצונית - הנאציזם.
התוצאה - סיבוב נוסף עם אותה אגנדה, אך במהדורה קיצונית בהרבה.
2.תגובת השמאל. רימרק.
התנערות מהאגנדה והערכים הלאומנים. רימרק.
3.הסתם.
הסתמיות של האגנדה מוצגת הכי יפה במות הגיבור בסוף, המוות המיותר לאחר שהמלחמה
כבר הסתיימה. זו המלחמה שבה הכל קורה סתם. מליונים נהרגים סתם.
בעיני - יצירת מופת.
כל מלחמת העולם הראשונה מסמלת את הסתם, המלחמה שאף אחד לא תכנן, המנהיגים
המטומטמים, המפקדים הלא יוצלחים, הדרישה מהאנשים הפשוטים להיות בשר תותחים
עבור ערכים ואגנדות בשעה שהמנהיגים חיו בארמונות, מלחמת החפירות שלא הובילה
לכלום. הסתערויות כנגד מכונות יריה שאין להן סיכוי. מי שלא מסתער נחשב לבוגד.
למה כל הסבל הזה קרה ?
התשובה - סתם. אגנדת הסתם.
4.שואה.
מה שגבורי הספר חווים זו שואה - טראומה נוראית. מודגש שהגבורים יוצאים שרוטים,
ולא מצליחים לחזור לחיים הרגילים ולהיות אנשים רגילים. משהו בפנים נכבה. הרצון לחיות
האישיות. מעניין להבין נקודה זו ! כרגע איני מבין למה האדם נכבה.
זו טראומה של עם ולא טראומה אישית.
בניגוד לשואה היהודית, כאן ברור מה גרם לשואה - האגנדה הסתמית.
על שריטות ותיקי מלחמת העולם הראשונה כתוב בספריו האחרים. נראה שאתחיל לקרוא שוב
את רימרק !
5.תפיסה ערכית.
ממש רואים יפה את הניגוד בין התפיסה הערכית של רימרק ושל גיבורו לבין התפיסה
הערכית של המיליטריזם והלאומנות הגרמנית. בעצם בפער זה עוסק כל הספר !
זה עולה למשל בקטע בו הגיבור הראשי, פול באומר, הורג חייל צרפתי. הוא קודם כל בן
אדם ולא גרמני. הוא אומר-"רימו אותנו. לכולנו אבות ואמאות, כולנו בשר ודם. לכולם
יש כאב. אותו כאב." המשמעות - גם הצרפתים בני אדם כמונו, אחים, ואין מקום לשנאה
בינינו.
אצל רימרק הערכים שאני מזהה כרגע - אנושיות, הזהות כאדם ולא כגרמני, חברות,
אהבה, התנגדות למלחמות, למיליטריזם ולאלימות. בכל ספריו של רימרק, החברים לנשק הם האנשים
הקרובים.
דווקא גיהנום המלחמה איפשר להגדיר תפיסה ערכית זו. אמרתי כבר שכולם נשרטים
במלחמה, כולם משנים תפיסה ערכית לכאן או לכאן. כולם מקבלים אישיות טראומה ואגנדת
טראומה.
אגנדת הטראומה של רימרק -
הפצת המשקפיים והתפיסה הערכית שעוצבה במלחמה באמצעות ספריו.
התנגדות לתפיסה הערכית שהובילה למלחמה.
6.המורים שלי.
אם יש לי מורים פה בכדור הארץ, אלה אנשים כמו רימרק !
דווקא סופרים. לא פסיכולוגים ולא אנשי מדע ולא רבנים או גורואים ! דווקא אנשים
כמו רימרק מבינים את החיים !
אין צורך שיהיו הסימפטומים המקובלים של הלם קרב. אז כנראה בכלל לא היה המושג של
הלם קרב.
עולה בדעתי לומר על רימרק - הוא רואה !!!
רימרק לא פסיכולוג ולא גורו ולא מתקשר ולא עושה מדיטציה, אך הוא רואה.
בקטע זה אני בועט בגישה המדעית. דווקא אדם ללא הגישה המדעית, שבא "מהפקולטה
לספרות", מהמדעים "הרכים", מבין את החיים. עובדה. דווקא הוא מבין גם את הנפש
והאדם וגם את החיים. נא להיזכר למשל בפבלוב ובסקינר שניסו להבין את הנפש באמצעות
הגישה המדעית. כמה מגוכח זה נראה ! לפתע אנשי המדע נראים כאנשים מאובנים.
מצד שני, אין אצל רימרק ודומיו תאוריה מסודרת. אין חלוקה לחדרים, ותאוריה לגבי
כל חדר. את זה יש אצלי.
7.אבדן הרצון לחיות.
הסימפטום העיקרי של הטראומה - אבדן הרצון לחיות. בבית החולים, חבר של פול שאיבד
רגל, רוצה למות. פול שואל את החבר - "מה להביא לך". החבר עונה אקדח. כאן אבדן
הרצון לחיות מוסבר באבדן הרגל. אך מדוע פול עצמו מאבד את הרצון לחיות ?
לא ברור.
אבדן הרצון לחיות של פול לא נאמר ישירות. זה נרמז. הוא מגלה שאין לו רצונות
ותקוות וחלומות. אין לו עתיד. אין לא מה להפסיד.
לא ברור לי מה מונע מפול לחזור לחיים רגילים, לשכוח מהמלחמה.
נ.ב 04/08/2012 10:36 שבת.
א.החיים מאבדים משמעות.
זה הקטע הכי חשוב בסרט - החיים שמאבדים משמעות.
נקודה זו עולה כשפול יוצא הביתה לחופשה. הוא מגלה שהחיים הישנים איבדו משמעות. הבית
והחיים הרגילים איבדו משמעות. הבית הישן איננו.
הבית שלו זה כעת החזית והחברים. זה כל מה שנשאר ומשמעותי בעיניו. וגם זה נעלם -
כל חבריו נהרגים. מ-20 תלמידי הכתה שהתגייסו - 18 אינם.
הוא כותב מכתב לאימו עם דברים אלה, ואחר קורע את המכתב.
הוא מאבד את הרצון לחיות לא בגלל אבדן, אלא בגלל שהחיים הרגילים נהיו חסרי
משמעות, ואין לו לאן לחזור. בעצם, יש אבדן - אבדן החיים הרגילים.
הוא כותב שזה מה שקורה לכולם בחזית. אצל כולם החיים הופכים לחסרי משמעות. כולם
מאבדים את הרצון לחיות. אין בשביל מה. לא נשאר שום דבר שבאמת חשוב.
כך כתוב על המוות של פול בויקיפדיה -
After years of fighting, Paul is finally killed in October 1918, on an extraordinarily quiet, peaceful day. The army report that day contains only one phrase: “All quiet on the Western Front.” As Paul dies, his face is calm, “as though almost glad the end had come.”
כאילו הוא מת כי הוא רצה למות, כי לא היה לאן לחזור, בשביל מה לחיות.
הנקודה היא שזה קורה לא רק לפול, אלא לכולם בחזית.
---------------------------------
נ.ב.
א.הפער בין החזית לעורף.
פול חוזר הביתה לחופשה, ומגלה אנשים שבהם המלחמה לא נגעה. הם עדיין עם התפיסה
הערכית הישנה, עדיין מדברים על נוער הברזל, האגנדה של מילוי החובה למולדת וכו'.
המורה שלו עדיין עושה שטיפת מוח לתלמידיו על מנת שגם הם יהפכו לבשר תותחים עבור
הערכים הלאומניים.
בהם המלחמה לא נגעה. כאילו כלום לא קרה. הם לא חוו את הטראומה של החזית ולא
השתנו.
ב.קטעים מהסרט.
הסרט מחולק לקטעים. לכל קטע מסר אחר. מזמין לנתח כל קטע בנפרד. זה ניתוח מעמיק
ולא הניתוח השטחי שעשיתי.
לדוגמא - קטע היציאה למלחמה -
רואים את החיילים היוצאים מבית הספר הצבאי לחזית. מצד אחד - החיילים היוצאים
לחזית. מצד שני - המגוייסים החדשים המגיעים בלבוש אזרחי עם מזוודות.
עוד בשר טרי, בשר תותחים.
בקטעים אחרים רואים רכבת. מהרכבת יוצאים החיילים החדשים ונכנסים הפצועים.
ג.הצבא משנה האישיות.
יש 3 פול -
1.פול האזרח של לפני המלחמה.
2.פול החייל, מכונת המלחמה.
3.פול העתידי, האזרח לאחר המלחמה. פול זה לא התממש. פול מת קודם. פול החייל
היה סוף הדרך.
רואים שהמדים הם יותר מלבוש חיצוני. המדים מסמלים את המעבר לאישיות חדשה.
כשפול שב הביתה לחופשה, אביו רוצה שישאר במדים על מנת להתגאות בו. פול מסרב.
הוא לא אוהב את האישיות החדשה.
-------------------------------------------
נ.ב. 14/01/2013
א. מה קרה לפול וחבריו ?
ננסה להבין מה קרה לפול וחבריו בחזית.
ברור שהם חוו טראומה קשה, ושהם יצאו שרוטים. התפיסה הערכית, שעליה האישיות
הקודמת היתה בנוייה, קרסה.
מה שהיה חשוב קודם, הפסיק להיות חשוב. כעת אין חוטים, אין בשביל מה לחיות, אי
רצון לחיות.
יש אבדן, אבדן החיים הקודמים. פרק א' בחיים איננו, ופרק ב' חסר משמעות.
אין חיים רגילים שאליהם ניתן לחזור.
זהו מוות מנטלי, מוות של האישיות. בסוף יש גם את המוות הפיזי.
כך מתוארת גם הטראומה של החיילים האמריקאים שחזרו מעירק בסרט בעמק האלה.
בסרט בעמק האלה, החיילים הופכים לפסיכופטים. כאן החיילים מאבדים את הרצון לחיות.
03/08/2012 34:19
סרטים: במערב אין כל חדש - רימרק
*******************************
1.הנושא-אגנדה לאומנית בעייתית.
הנאמנות למולדת והאגנדה הם הערכים האולטימטיביים. זה מה שלימדו בבית הספר.
נדרשים להתגייס גם נפשית וגם בפועל עבור אגנדה זו.
ממש לא ברור למה, למה יוצאים למלחמה. למה נהרגים. למה משלמים מחירים אדירים.
מתגייסים עבור משהו בעייתי ולא ברור. נדרשים להתגייס מבלי להבין למה ובלי לשאול
שאלות. ההנחה - שמישהו אי שם למעלה יודע למה המלחמה דרושה.
2.2 תגובות לטראומת הכניעה וחוזה ורסאי.
1.תגובת הימין. היטלר ודומיו.
אין בעייה עם האגנדה. הבעייה - הפוליטיקאים שבגדו.
הפתרון - אגנדה לאומנית עוד יותר קיצונית - הנאציזם.
התוצאה - סיבוב נוסף עם אותה אגנדה, אך במהדורה קיצונית בהרבה.
2.תגובת השמאל. רימרק.
התנערות מהאגנדה והערכים הלאומנים. רימרק.
3.הסתם.
הסתמיות של האגנדה מוצגת הכי יפה במות הגיבור בסוף, המוות המיותר לאחר שהמלחמה
כבר הסתיימה. זו המלחמה שבה הכל קורה סתם. מליונים נהרגים סתם.
בעיני - יצירת מופת.
כל מלחמת העולם הראשונה מסמלת את הסתם, המלחמה שאף אחד לא תכנן, המנהיגים
המטומטמים, המפקדים הלא יוצלחים, הדרישה מהאנשים הפשוטים להיות בשר תותחים
עבור ערכים ואגנדות בשעה שהמנהיגים חיו בארמונות, מלחמת החפירות שלא הובילה
לכלום. הסתערויות כנגד מכונות יריה שאין להן סיכוי. מי שלא מסתער נחשב לבוגד.
למה כל הסבל הזה קרה ?
התשובה - סתם. אגנדת הסתם.
4.שואה.
מה שגבורי הספר חווים זו שואה - טראומה נוראית. מודגש שהגבורים יוצאים שרוטים,
ולא מצליחים לחזור לחיים הרגילים ולהיות אנשים רגילים. משהו בפנים נכבה. הרצון לחיות
האישיות. מעניין להבין נקודה זו ! כרגע איני מבין למה האדם נכבה.
זו טראומה של עם ולא טראומה אישית.
בניגוד לשואה היהודית, כאן ברור מה גרם לשואה - האגנדה הסתמית.
על שריטות ותיקי מלחמת העולם הראשונה כתוב בספריו האחרים. נראה שאתחיל לקרוא שוב
את רימרק !
5.תפיסה ערכית.
ממש רואים יפה את הניגוד בין התפיסה הערכית של רימרק ושל גיבורו לבין התפיסה
הערכית של המיליטריזם והלאומנות הגרמנית. בעצם בפער זה עוסק כל הספר !
זה עולה למשל בקטע בו הגיבור הראשי, פול באומר, הורג חייל צרפתי. הוא קודם כל בן
אדם ולא גרמני. הוא אומר-"רימו אותנו. לכולנו אבות ואמאות, כולנו בשר ודם. לכולם
יש כאב. אותו כאב." המשמעות - גם הצרפתים בני אדם כמונו, אחים, ואין מקום לשנאה
בינינו.
אצל רימרק הערכים שאני מזהה כרגע - אנושיות, הזהות כאדם ולא כגרמני, חברות,
אהבה, התנגדות למלחמות, למיליטריזם ולאלימות. בכל ספריו של רימרק, החברים לנשק הם האנשים
הקרובים.
דווקא גיהנום המלחמה איפשר להגדיר תפיסה ערכית זו. אמרתי כבר שכולם נשרטים
במלחמה, כולם משנים תפיסה ערכית לכאן או לכאן. כולם מקבלים אישיות טראומה ואגנדת
טראומה.
אגנדת הטראומה של רימרק -
הפצת המשקפיים והתפיסה הערכית שעוצבה במלחמה באמצעות ספריו.
התנגדות לתפיסה הערכית שהובילה למלחמה.
6.המורים שלי.
אם יש לי מורים פה בכדור הארץ, אלה אנשים כמו רימרק !
דווקא סופרים. לא פסיכולוגים ולא אנשי מדע ולא רבנים או גורואים ! דווקא אנשים
כמו רימרק מבינים את החיים !
אין צורך שיהיו הסימפטומים המקובלים של הלם קרב. אז כנראה בכלל לא היה המושג של
הלם קרב.
עולה בדעתי לומר על רימרק - הוא רואה !!!
רימרק לא פסיכולוג ולא גורו ולא מתקשר ולא עושה מדיטציה, אך הוא רואה.
בקטע זה אני בועט בגישה המדעית. דווקא אדם ללא הגישה המדעית, שבא "מהפקולטה
לספרות", מהמדעים "הרכים", מבין את החיים. עובדה. דווקא הוא מבין גם את הנפש
והאדם וגם את החיים. נא להיזכר למשל בפבלוב ובסקינר שניסו להבין את הנפש באמצעות
הגישה המדעית. כמה מגוכח זה נראה ! לפתע אנשי המדע נראים כאנשים מאובנים.
מצד שני, אין אצל רימרק ודומיו תאוריה מסודרת. אין חלוקה לחדרים, ותאוריה לגבי
כל חדר. את זה יש אצלי.
7.אבדן הרצון לחיות.
הסימפטום העיקרי של הטראומה - אבדן הרצון לחיות. בבית החולים, חבר של פול שאיבד
רגל, רוצה למות. פול שואל את החבר - "מה להביא לך". החבר עונה אקדח. כאן אבדן
הרצון לחיות מוסבר באבדן הרגל. אך מדוע פול עצמו מאבד את הרצון לחיות ?
לא ברור.
אבדן הרצון לחיות של פול לא נאמר ישירות. זה נרמז. הוא מגלה שאין לו רצונות
ותקוות וחלומות. אין לו עתיד. אין לא מה להפסיד.
לא ברור לי מה מונע מפול לחזור לחיים רגילים, לשכוח מהמלחמה.
נ.ב 04/08/2012 10:36 שבת.
א.החיים מאבדים משמעות.
זה הקטע הכי חשוב בסרט - החיים שמאבדים משמעות.
נקודה זו עולה כשפול יוצא הביתה לחופשה. הוא מגלה שהחיים הישנים איבדו משמעות. הבית
והחיים הרגילים איבדו משמעות. הבית הישן איננו.
הבית שלו זה כעת החזית והחברים. זה כל מה שנשאר ומשמעותי בעיניו. וגם זה נעלם -
כל חבריו נהרגים. מ-20 תלמידי הכתה שהתגייסו - 18 אינם.
הוא כותב מכתב לאימו עם דברים אלה, ואחר קורע את המכתב.
הוא מאבד את הרצון לחיות לא בגלל אבדן, אלא בגלל שהחיים הרגילים נהיו חסרי
משמעות, ואין לו לאן לחזור. בעצם, יש אבדן - אבדן החיים הרגילים.
הוא כותב שזה מה שקורה לכולם בחזית. אצל כולם החיים הופכים לחסרי משמעות. כולם
מאבדים את הרצון לחיות. אין בשביל מה. לא נשאר שום דבר שבאמת חשוב.
כך כתוב על המוות של פול בויקיפדיה -
After years of fighting, Paul is finally killed in October 1918, on an extraordinarily quiet, peaceful day. The army report that day contains only one phrase: “All quiet on the Western Front.” As Paul dies, his face is calm, “as though almost glad the end had come.”
כאילו הוא מת כי הוא רצה למות, כי לא היה לאן לחזור, בשביל מה לחיות.
הנקודה היא שזה קורה לא רק לפול, אלא לכולם בחזית.
---------------------------------
נ.ב.
א.הפער בין החזית לעורף.
פול חוזר הביתה לחופשה, ומגלה אנשים שבהם המלחמה לא נגעה. הם עדיין עם התפיסה
הערכית הישנה, עדיין מדברים על נוער הברזל, האגנדה של מילוי החובה למולדת וכו'.
המורה שלו עדיין עושה שטיפת מוח לתלמידיו על מנת שגם הם יהפכו לבשר תותחים עבור
הערכים הלאומניים.
בהם המלחמה לא נגעה. כאילו כלום לא קרה. הם לא חוו את הטראומה של החזית ולא
השתנו.
ב.קטעים מהסרט.
הסרט מחולק לקטעים. לכל קטע מסר אחר. מזמין לנתח כל קטע בנפרד. זה ניתוח מעמיק
ולא הניתוח השטחי שעשיתי.
לדוגמא - קטע היציאה למלחמה -
רואים את החיילים היוצאים מבית הספר הצבאי לחזית. מצד אחד - החיילים היוצאים
לחזית. מצד שני - המגוייסים החדשים המגיעים בלבוש אזרחי עם מזוודות.
עוד בשר טרי, בשר תותחים.
בקטעים אחרים רואים רכבת. מהרכבת יוצאים החיילים החדשים ונכנסים הפצועים.
ג.הצבא משנה האישיות.
יש 3 פול -
1.פול האזרח של לפני המלחמה.
2.פול החייל, מכונת המלחמה.
3.פול העתידי, האזרח לאחר המלחמה. פול זה לא התממש. פול מת קודם. פול החייל
היה סוף הדרך.
רואים שהמדים הם יותר מלבוש חיצוני. המדים מסמלים את המעבר לאישיות חדשה.
כשפול שב הביתה לחופשה, אביו רוצה שישאר במדים על מנת להתגאות בו. פול מסרב.
הוא לא אוהב את האישיות החדשה.
-------------------------------------------
נ.ב. 14/01/2013
א. מה קרה לפול וחבריו ?
ננסה להבין מה קרה לפול וחבריו בחזית.
ברור שהם חוו טראומה קשה, ושהם יצאו שרוטים. התפיסה הערכית, שעליה האישיות
הקודמת היתה בנוייה, קרסה.
מה שהיה חשוב קודם, הפסיק להיות חשוב. כעת אין חוטים, אין בשביל מה לחיות, אי
רצון לחיות.
יש אבדן, אבדן החיים הקודמים. פרק א' בחיים איננו, ופרק ב' חסר משמעות.
אין חיים רגילים שאליהם ניתן לחזור.
זהו מוות מנטלי, מוות של האישיות. בסוף יש גם את המוות הפיזי.
כך מתוארת גם הטראומה של החיילים האמריקאים שחזרו מעירק בסרט בעמק האלה.
בסרט בעמק האלה, החיילים הופכים לפסיכופטים. כאן החיילים מאבדים את הרצון לחיות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה