תגים: תגים שונים

תגיות
ברשימה זו אני מתכוון לתת הסבר מאד קצר על התגיות שבהן נעשה שימוש ברשימות שלי. חלק מהתגיות מציינים מושגים שהכנסתי. מושגים אלה חשובים, כי הם מרכיבים מרכזיים במחשבה שהתפתחה אצלי במהלך השנים.

3 המעגלים,
כך כתבתי על 3 המעגלים בסקירה על הסרט האפאצי -
אחת החלוקות של החיים היא ל-3 מעגלים -
1.המעגל האישי.
2.המעגל המשפחתי.
3.המעגל הכללי.
כאשר המעגל האישי דומיננטי, האדם דואג בעיקר לעצמו.
כאשר המעגל המשפחתי דומיננטי, האדם דואג בעיקר למשפחתו.
כאשר המעגל הכללי דומיננטי, האדם דואג בעיקר לעמו ו/או לאנושות.
אצל מסאי המעגל הכללי הוא הדומיננטי. הוא דואג קודם כל לעמו.
לעיתים, בדילמות ערכיות, יש דילמה של מה חשוב יותר, המעגל המשפחתי או המעגל הכללי, לדאוג למשפחה או לדאוג למדינה ולאנושות.

אבדן,
ראה הרשימה.

אגנדה

 אהבה,

אידאולוגיה,

אישיות טראומה,
אישויות טראומה נוצרות, כנראה ללא יוצא מהכלל, לאחר כל טראומה. טיפוסי שבטראומה יש דילמות ערכיות קשות. יש מחלוקת בשאלה מה הפתרון. נוצר פיצול באישיות, כאשר לאישיות הראשית ולאישיות הטראומה יש אגנדות שונות וגם ערכים שונים. בתופעת פיצול האישית רואים היטב כיצד זה עובד. לפיצול כזה קראתי בשם פיצול אופקי - מצד אחד ישנה האישיות הראשית ומצד שני יש את אישיות הטראומה. יש אצלינו פיצולים רבים נוספים, ובעתיד אכתוב על כך.

בעייתי,
הוספתי את התגית בעייתי לרשימות המכילות חומר שלגביו הייתי בהתלבטות אם לפרסם או לצנזר.
מדובר במידע אישי עלי ועל אחרים, ובהערות שנויות במחלוקת.

 דבורה,
ידידה מאד קרובה שנפטרה לפני כשנה וחצי.

 דילמות ערכיות,
המצב הטיפוסי בדילמה ערכית - יש מצב בלתי נסבל, מצב קיצון, ואין פתרון. מה עושים אז ?
בדילמה ערכית יש לבחור בין שני ערכים, שני דברים שמאד חשובים לך. כלל לא ברור מה הבחירה הנכונה. כלל לא ברור שיש בחירה נכונה. בדילמה ערכית השאלה אינה מה כדאי או מה פותר אלא מה נכון ? יש דוגמאות רבות למצבים המייצרים דילמות ערכיות.
מצב הקיצון עם הדילמה הערכית מאלץ אותך להחליט מה חשוב יותר. מצב הקיצון מאלץ אותך להצהיר מה התפיסה הערכית שלך, מי אתה. בראייה שלי, התפיסה הערכית היא הבסיס לאישיות, ולכן נושא זה רלוונטי כל הזמן, גם למצבים שבהם אין מצבי קיצון עם דילמות ערכיות.

דימויי החיים,

דימויים,

 דפוסים,
     מה שקורה בחיינו, קורה בדפוסים החוזרים על עצמם. הנסיבות משתנות, אך הדפוס נשאר
    למשל - דפוס העם היהודי. בדפוס זה "רודפים אותנו ורוצים לכלותינו". זה קורה
           למרות שהנסיבות משתנות. הדפוס נשאר.
    זה מוכיח שלא הנסיבות הן הגורמות לדפוסים ולנעשה בחיינו.
    כלל לא ברור מה גורם לדפוס, ואיך שמים לו סוף.

 החלטות ערכיות,
לאחר מות אשתי ריבה, קיבלתי מספר החלטות ערכיות, כמו - לפתוח את הלב, לא לסחוב כעס ועוד.
המושג החלטה ערכית זה מושג פנימי. הכוונה כנראה - החלטה ממניע ערכי ולא ממניע תועלתי. החלטה ערכית אינה תלוייה בנסיבות.

הטבח האחר,
יש וויכוח האם יש או אין יד מכוונת, האחראית לנעשה בחיינו. לא ניכנס לוויכוח זה. היד המכוונת מכונה גם בשם - אלוהים. המושג הטבח האחר זה כינוי שלי לאותה יד מכוונת.
הדימוי - יש טבח אחר מלבדינו, המבשל את ארועי חיינו. הטבח האחר מכונה על ידי החילונים בשם החיים, ועל ידי הרוחניים בשם אלוהים. הכוונה לאותו הדבר.
ישנו הפתגם - "האדם מתכנן ואלוהים צוחק". מזעזע לחשוב שהאלוהים גרם לשואה וצחק. ראייה זו אחראית לכעס מודחק שלדעתי קיים אצל כולנו. זה הנושא הכי מודחק בנפש. יש אצלינו יחס דואלי כלפי אלוהים. המשקפיים, לפיהם אלוהים גורם לשואות וצוחק, מבטאות את משקפי הכעס כלפי אלוהים.
אני מדבר על הטבח האחר מבלי לעסוק בשאלה - מה טבעו של הטבח האחר ?
יש משקפי חיים שלפיהם הטבח האחר הוא האחראי לכל השואות, והוא שלקח ממני את ריבה אשתי. לדעתי, נושא הטבח האחר והיחסים איתו, הוא הנושא הכי חשוב. בבלוג אני משתדל להמנע מנושא הטבח האחר, כי זה חומר כבד ומאד בעייתי ושנוי במחלוקת.

הספר,
יש ספר על החיים שאני שואף לכתוב מזה 40 שנה. עד כה כתבתי רק לעצמי. הבלוג זו הפעם הראשונה שאני מוציא מעט מהחומר שהעלתי במהלך השנים, החוצה.

הרצון לחיות,

טיפוסי שלאחר אבדן עולה השאלה -
האם אני רוצה לחיות ?
האם יש טעם לחיי ?
מה מחזיק אותי כאן ?
לדעתי, שאלה זו ישנה תמיד, ורק יוצאת החוצה בגלוי במצבי קיצון.

 הרצון לחיים,
נושא אחר הוא הרצון לחיים. לאחר אבדן, הרצון לחיים עובר מספר שלבים.
בשלב הראשון יש הדילמה אם בכלל רוצים לחיות.
בהמשך, לאחר שמחליטים שרוצים לחיות, עולה השאלה - איזה חיים אני רוצה ? למה אני שואף בחיי ?
בכל פעם שאנו מתחילים לבנות חיים חדשים, עלינו להחליט איזה חיים אנו רוצים.

 התניית היחסים,

זוגיות,

זרם מרכזי,

  

 חוטים,
מושג מאד חשוב. דימוי פנימי. קשור לרצון לחיות. השאלה - מה החוטים שמחזיקים אותי פה ? למה חשוב לחיות ?
שאלה זו עולה כמעט לאחר כל אבדן. באבדן לרוב מאבדים את אחד החוטים שהחזיקו אותנו פה.
 באבדן, פרק א' בחיינו נגמר, ומתחיל פרק ב'. יש קושי להשלים עם פרק ב', ללא החוט שאבד. השאלה - האם אני רוצה לחיות ללא החוט שאבד ?

חיים רגילים
יש הבחנה בין החיים הרגילים לבין מצבי קיצון. התפיסה היא שכל עוד אין מצב קיצון או שריטות, נין להגיע לחיים רגילים סבירים. זאת באמצעות הגישה הנורמטיבית-פרגמטית. רוב בני האדם אכן חיים חיים רגילים סבירים. יש קושי כאשר יש שריטות או מצב קיצון.
חשבונות מהעבר,

טראומות נפשיות,

כלכלה,

כתיבה,

מבנה האישיות,

מועדון,
דימוי של החיים שבנית לעצמך. לאחר אבדן, הגירה למדינה אחרת, או היציאה לחיים  בשנות העשרים לחיינו, יש צורך שנבנה לעצמינו מועדון. לרוב זה מציין - מקצוע, עבודה, משפחה. כל אחד בונה את חייו אחרת.

מועדפים,
רשימות מעניינות במיוחד קיבלו את התגית מועדפים.

מערכות יחסים,

מערכת תשובות,

מצבי קיצון,
יש הבחנה בין החיים הרגילים לבין מצבי קיצון. במצב של חיים רגילים, כשאין מצב קיצון או שריטות, ניתן להגיע לחיים סבירים, ורוב בני האדם אכן עושים זאת, ויש להם חיים סבירים. המצב שונה כשיש מצב קיצון. במצב קיצון יש נסיבות בלתי נסבלות ואין פתרון. השאלה - מה עושים אז ?
כאן מגיעים לדילמות ערכיות קשות ולשאלות הגדולות של החיים. שאלות אלה היו כל הזמן, אך כעת עלינו להתמודד איתן.
אני מכנה מצבי קיצון בשם שואות. יש השואה של העם היהודי ויש שואות אישיות כמו מות ריבה, במקרה שלי. במידה רבה, האגנדה שלי היא - חיפוש תשובות למצבי קיצון.

מציאות אנושית,
יש 2 סוגי גיהנום - גיהנום שבו המציאות הפיזית וגיהנום שבו המציאות האנושית קשה. כאשר אנשים הינם אכזריים, זו מציאות אנושית קשה. כאשר יש עוני ומחלות ואסונות טבע, זו מציאות פיזית קשה. בדפוס העם היהודי מדובר במציאות אנושית קשה - תמיד רודפים את העם היהודי ורוצים לכלותו.

מציאות פיזית,
ראה התגית מציאות אנושית.

מרכיב ההתנייה,
מרכיב חשוב במשקפי החיים. השאלה - האם יש מקום להתניית היחסיפ ?האם יש היחסים עם או בלי תנאי ? האם אתה ליחסים עם ציפיות, וכאשר הציפיות לא מתקיימות, שורפים את המועדון ? האם יש תסריט שבו אתה בא כעבור מספר שנים ואומר - "טעיתי, חשבתי". האם אתה אומר - "אני אוהב. אני מתחייב", וכעבור כמה שנים אתה חוזר בך מסיבה כלשהי.
שאלה זו קיימת לגבי כל מערכות היחסים שלנו -  זוגיות, הורות, היחסים עצמינו והיחסים עם החיים.
ראה גם התגית - התניית היחסים.

מרכיב המנגנון,
עוד מרכיב חשוב במשקפי החיים. השאלה - מה הגורם לארועים בחיינו, מה המנגנון ?
יש משקפיים רבות בענין שאלה זו.

משקפי האנשים,
השאלה - האם האדם טוב או רע ביסודו ?

משקפיי החיים,
הראייה שלנו של החיים. משקפי החיים, מורכבים מסדרת תשובות לשאלות, השאלות הגדולות של החיים.
לשאלות הללו קראתי בשם - מרכיבים.
אפשר לדבר גם על פילוסופיית החיים ועל האקסיומות המרכיבות פילוסופיה זו. זה היינו הך.
דימויי החיים מתארים את הראייה שלנו של החיים.

משקפיים,
הראייה בנושא מסויים. הראייה לגבי כלל הנושאים אלה הם משקפי החיים.

נטישה,

ספר,
נתתי את התגית ספר לרשימות העוסקות בספר.

 ספר עיון,
נתתי את התגית ספר עיון לרשימות העוסקות בספר עיון.

 סרט,
נתתי את התגית סרט לרשימות העוסקות בסרט.                                                                                                                   

סרט דוקומנטרי,

ערכים,

פיזיקה,

פילוסופיה,

פיצולים,

פרקטיות
רבים מגיבורי קן פולט ניחונו ביכולת פרקטית גבוהה. פרקטיות זו היכולת להגיע ליעדים שקבעת לעצמך, גם כשהיעד נראה קשה להשגה. פרקטיות זה מרכיב האיך. בכל בעייה שמנסים לפתור יש 3 מרכיבים - הלמה, המה והאיך - למה רוצים, מה רוצים ואיך מגשימים את הרצון.. הלמה זה המרכיב החשוב,  ואחריו מרכיב המה. מרכיב האיך נתפס כמרכיב הפחות חשוב. טעות נפוצה היא שמתמקדים באיך.  למשל, בהורדה במשקל הנטייה לרוב לחפש דיאטה מוצלחת. בחירת הדיאטה היא מרכיב האיך.

 צמתים,

קן פולט,

ריבה,

אשתי שנפטרה לפני כשנתיים.

 רפואה,

שואה,

שפת הדימויים,
שפה היא כלי המאפשר לבטא את המחשבה שלנו.
יש לנו שתי שפות. בחיי החוץ השפה זו שפה רגילה כמו עברית. בחיי הפנים, השפה זו שפת הדימויים.
המחשבה בחלומות מבוטאת באמצעות שפת הדימויים. כשרואים בחלום שולחן או כסא, אין אלה חפצים אלא דימויים המבטאים מחשבה כלשהי.

שריטות,
  השריטות הן הכאב שבפנים, כאב שאנו סוחבים מטראומות בעבר. פעם המונח היה - מטענים מהעבר.
  המונח שריטה הוא דימוי של שריטה בנפש, חבלה בנפש, כתוצאה מטראומה נפשית.

 שריפת המועדון,
החיים שאנו בונים לעצמינו מדומים למועדון שבנינו. כשם שבונים מועדון, כך ניתן גם לשרוף אותו. פעולות כמו גרושין, התפטרות ממקום העבודה והתאבדות מדומים לשריפת המועדון.


תכנית חיים,

תפיסות ערכיות