07/02/2013 23:19
ראה IMDB.
א.סרט: חיים לא גמורים - רוברט רדפורד 2005. An Unfinished Life
רוברט רדפורד, מורגן פרימן, ג'ניפר לופז.
הגיבורים הראשיים -
איינר-חואי זקן הגר בטבע של וויומינג. רוברט רדפורד.
שרוט וממורמר בעקבות הטראומה של מות בנו גריפ.
ג'ין-הכלה של איינר. היתה נשואה לבן של איינר, גריפ, שנהרג בתאונת דרכים כשהיא
נהגה ברכב. ג'ניפר לופז.
מיטש-זקן נכה הגר בחווה עם איינר. מיטש נכה כתוצאה ממפגש עם דב גריזלי שגם
השחית את פניו. מורגן פרימן.
הבת הצעירה של ג'ין והנכדה של איינר.
העלילה -
הסרט נפתח כאשר ג'ין מגיעה עם בתה לחווה של איינר לאחר שלא היתה שם 10 שנים.
מתברר שאיינר כועס על ג'ין, ומאשים אותה במות בנו גריפ. היא זו שנהגה ברכב בזמן
התאונה. ג'ין נשארת בחווה עם בתה, למרות ההתייחסות העויינת של איינר,
כי אין לה לאן ללכת.
ב.התייחסות.
1.על הטראומה ממות גריפ ותוצאותיה.
איינר שרוט מאז מות בנו גריפ בתאונת דרכים. הוא מאשים את ג'ין במות בנו.
זוהי שריטת הנסיבות.
לאחר מות הבן, איינר "הפסיק לראות את אשתו", והתוצאה היתה שאשתו עזבה אותו עם
גבר "שכן ראה אותה".
לאחר מות גריפ הכל הפסיק להיות חשוב - האשה והחיים. כל מה שנותר בחייו, חרב.
רואים אישיות טראומה הבנוייה על רגליים שונות מהאישיות שקדמה לטראומה.
האם בכלל יש רגליים לאישיות הטראומה ? האם בכלל יש משהו חשוב בחייו של איינר ?
לא ברור.
יש דברים בחיים איתם אינך יכול להשלים, ואז יש טראומה נפשית ושריטה.
2.על הרצון לחיים.
ברגע של עימות מילולי בין איינר לבין ג'ין, היא מטיחה בו שאחרי מות גריפ היא
החליטה לחיות, והוא לא. ג'ין אומרת לאיינר - "אני ניסיתי להמשיך לחיות, ואתה
לא ניסית ! בגלל זה אתה שונא אותי ? אתה מתנהג כאילו אני הרגתי אותך !"
כלומר, ג'ין אומרת שאיינר מאשים אותה לא רק במות הבן גריפ, אלא גם באבדן חייו.
הסרט טוען שהכאב של איינר הוא לא רק על מות מות הבן, אלא גם על אבדן החיים
שיכלו להיות לו.
3.על הכעס ועל הסליחה.
גם מיטש חווה אבדן - הוא הפך לנכה. האשם - דב הגריזלי שתקף אותו. ואולם מיטש
בנוי אחרת מאיינר. הוא לא כועס על הדוב ולא מאשים אותו. בעיניו, הדב התנהג כפי
שדובים אמורים להתנהג.
הוא גם לא כועס על איינר שיכל לעזור לו להלחם בדב ולא עשה זאת כי הוא היה שתוי.
מיטש לא סוחב כעס. אין אצלו גם כאב על אבדן החיים שיכלו להיות לו. הוא נכה אך
הוא לא שרוט.
לבסוף גם איינר סולח לג'ין. ג'ין וביתה חוזרות לגור עם איינר בחווה, והם חוזרים
להיות משפחה. זה הסוף הטוב של הסרט. איינר גם מרפא את השריטה, לפחות חלקית, וגם
זוכה בחיים חדשים עם המשפחה החדשה ישנה.
4.הצמתים.
הסרט עוסק בשני צמתים איתם יש להתמודד לאחר אבדן. יש צמתים נוספות שלא אפרט
כאן. הצמתים בסרט -
1.צומת האבדן.
האם אני בוחר בחיים ? האם אני רוצה לחיות ? האם בוחר להמשיך לפרק ב' של
חיי, לנסות לבנות חיים חדשים ?
הסרט מבליט את שוני בענין זה בין איינר לבין ג'ין. ג'ין בוחרת בחיים ואילו
איינר, לא.
2.צומת הכעס.
האם אני סוחב כעס או סולח ? האם אני מאשים את "מי שלקח ממני את גריפ" ?
גם בנושא הכעס, הסרט מבליט את הבחירות השונות בנושא כעס של איינר ושל מיטש.
איינר בחר לסחוב כעס. מיטש בחר לא לסחוב כעס. בסרט נאמר שאיינר ניסה
לסלוח, אך ללא הצלחה.
במקרה שלי -
לאחר מות ריבה היתה החלטה ערכית לא לסחוב כעס. בדיעבד הסתבר שלמרות
ההחלטה לא לסחוב כעס, יש כעס מודחק.
שני מוקדי הכעס שזיהיתי אצלי בלאחר זמן רב היו -
א.כעס כלפי אלוהים.
ב.כעס כלפי עצמי. רגשי אשם.
הטענה היא שיכולתי לעזור לריבה ולא עשיתי כן.
סביר שתמיד יש כעס מודחק, כמו במקרה שלי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה