יום שבת 02/02/2013 14:49
סרט: קזבלנקה - 1942 המפרי בוגרט
*******************************
א.סרט: קזבלנקה - 1942 המפרי בוגרט ואינגריד ברגמן.
התפאורה -
התפאורה אלה הם הנסיבות של חיינו.
התפאורה בסרט - העיר קזבלנקה במלחמת העולם השנייה. העיר משמשת כתחנת מעבר לפליטים,
הבורחים מהכיבוש הנאצי בדרכם לליסבון ואחר כך, לאמריקה. כולם מחפשים אשרות מעבר
מקזבלנקה לליסבון, אך קשה מאד להשיג אשרות אלה.
העלילה -
ריק, (המפרי בוגרט), הוא אמריקאי ציני המנהל את הפאב שאליו כולם מגיעים, גם
הפליטים גם ספסרי האשרות וגם המשטרה. ריק מצליח להשיג שתי אשרות המאפשרות מעבר
לליסבון.
לקזבלנקה מגיע לסלו, פליט צכי ומנהיג במאבק נגד הנאצים, עם אשתו אילסה,
(אינגריד ברגמן). שניהם נרדפים על ידי הנאצים ומחפשים אשרות כמו כולם.
מסתבר שאילסה היתה אהובתו של ריק, בעל הפאב, בפריז. הם קבעו להיפגש בתחנת הרכבת
בפריז על מנת לברוח יחד למרסייל, אך אילסה לא הגיעה לפגישה. במקום זאת היא שלחה
לריק מכתב המודיע שהיא נאלצת לנתק קשר עימו, ואינה יכולה להסביר מדוע.
ריק חש שאילסה נטשה אותו, ומאז ריק סוחב את כאב הנטישה.
כעת, כמובן, אילסה ובעלה לסלו מעוניינים בשתי האשרות שבידי ריק.
אילסה מסבירה לריק שהיא לא הגיעה לפגישה בתחנת הרכבת בפריז כיוון שנודע לה
שבעלה, שכביכול נהרג על ידי הנאצים, עדיין בחיים. היא אומרת לריק שהיא אוהבת אותו ומעדיפה
להשאר איתו ולא עם בעלה.
הפתרון המסתמן -
ריק יתן אשרה אחת ללסלו, ואילו הוא ואילסה ישארו יחד בקזבלנקה.
שיא הסרט -
כעת מגיעים לשיא של הסרט - הדילמה של ריק מה לעשות עם האשרות. זה בעצם נושא הסרט.
כל מה שקדם זו תפאורה לרגע זה.
השאלה - מי יקבל את האשרות ? מי ישאר בקזבלנקה ומי יטוס לליסבון ?
ריק נותן את שתי האשרות לאילסה ולבעלה, ובכך בעצם מוותר על אהבת חייו - אילסה.
ב.התייחסות.
1.הדילמה הערכית.
יש כאן דילמה ערכית ללא מצב קיצון. על ריק להחליט מה עושים. ריק בוחר לוותר על
אילסה "כי זה מה שנכון לעשות".
מה המניע להחלטה?
לא לגמרי ברור. ריק מסביר לאילסה שאם היא תשאר איתו, היא תצטער על החלטה זו כל
חייה. גם היא בדילמה ערכית - האם ללכת עם הנאמנות לבעל או עם האהבה לריק ? ריק
כנראה סבור שהנאמנות לבעל עדיפה.
יש כאן כביכול דילמה בין שני ערכים -
1.ההתנהגות הנתפסת כערכית ונכונה.
2.האהבה.
דילמה כזו קיימת למשל כאשר גבר נשוי מתאהב באשה אחרת.
2.אהבת אמת.
באהבת אמת אתה שואל מה אני נותן ולא מה מה אני מקבל. ראה משפט שלמה.
ריק מוותר על הכרטיסים ועל אילסה כי הוא דואג לאילסה ולא לעצמו. חשוב לו שאילסה לא תצטער כל חייה על
ההחלטה.
3.מי הוא ריק האמיתי?
הנושא העיקרי בסרט לדעתי זו השאלה - מי הוא ריק האמיתי?
יש כאן 2 גירסאות לגבי האישיות של ריק -
א.יש ריק האגואיסט הציני והשרוט.
זו אישיות הטראומה שנוצרה בעקבות הנטישה בתחנת הרכבת בפריז.
ב.יש ריק האוהב והערכי, האישיות שאוהבת את אילסה ללא סייג.
זו האישיות שקדמה לטראומה. אישיות זו אינה שרוטה.
ברגע האמת, כשעל ריק להחליט בדילמה הערכית, האישיות הערכית גוברת. בגלל
הערכיות ואהבת האמת, הוא אף מוותר על האהבה ועל האפשרות לברוח מקזבלנקה ולבנות
חיים יפים עם אילסה.
כמובן שבחיים זה לרוב לא כך. לצערי. לא פעם האישיות השרוטה, אישיות הטאומה, גוברת.
לדעתי, זה נכון שמתחת לאישיות השרוטה שבחוץ, יש בפנים האישיות האמיתית שאינה
שרוטה ומאופיינת באהבה ובערכיות. כך זה מוצג בסרט.
ג.משקפי האנשים.
אם נקבל את התפיסה שהאישיות החיצונית השרוטה מסתירה אישיות אחרת, יפה ואוהבת
וערכית, עלינו לשנות את המשקפיים לגבי בני אדם. עלינו להתחיל להאמין שהרוע
והציניות והאגואיזם זו תחפושת, מחלה. אז נוכל להתחיל לסלוח לאחרים ולעצמינו.
פעם, ריבה ואני נהגנו לומר שאצל רוב האנשים "התוכן מת והקליפה המשיכה לחיות".
התוכן לא מת, אך לפעמים מאד קשה לראות אותו.
הכאב שאנו סוחבים, והמתבטא לפעמים כרוע או כאגואיזם, הוא ביטוי לתוכן שלא מת.
כשנצליח לסלוח לאחרים, נוכל לסלוח גם לעצמינו.
ד.על מפקח המשטרה בסרט.
מפקח המשטרה הצרפתי זו דמות משנית בסרט.
בכל הסרט, מפקח המשטרה מוצג כאדם הכי שפל וחסר ערכים ואגואיסט שיכול להיות, אדם
שמקדם את עצמו באמצעות הסבל של אחרים.
רק בסוף הסרט מתגלה גם אצלו האישיות הפנימית הערכית והיפה.
יש כאן אמירה שבפנים כולנו יפים. גם היטלר ?
ה.על הספר "תמונתו של דוריאן גריי". אוסקר ווילד.
בספר זה ההצגה הפוכה - בחוץ דוריאן גריי יפה, אך בפנים הוא מכוער.
דוריאן גריי מוכר את נשמתו לשטן. בחוץ הוא לא מזדקן ונשאר יפה, אך תמונתו,
המשקפת את האישיות בפנים, מזדקנת ונעשית מכוערת ודוחה מיום ליום. כל מעשה
מכוער שהוא עושה, גורמת לתמונה להיעשות דוחה יותר.
כל השריטות, כתוצאה מהמעשים הרעים, מצטברים אצלו בפנים, ומשתקפים בכיעור של
הדמות בתמונה.
במודל זה של הנפש זה יש בעיני 3 שכבות -
1.שכבה 1 זו החיצוניות היפה - החיצוניות שהעולם רואה. היופי החיצוני של דוריאן גריי.
2.שכבה 2 זו השכבה המכוערת, שכבת השריטות. הכיעור של תמונתו של דוריאן גריי.
3.שכבה 3 זו האישיות היפה, הערכית והאוהבת.
אוסקר ווילד מאמין כנראה שכל או רוב בני האדם, מכוערים בפנים. אין אצלו שכבה 3
של האישיות האמיתית, האישיות שמתחת לשריטות. כאן יש משקפי אנשים שליליים, משקפיים
שלפיהם האדם רע מטבעו.
ו.פתיחת הלב.
כשאנו סוגרים את הלב, אנחנו רואים רוע ואגואיזם.
כשאנו פותחים את הלב, אנחנו רואים אנשים שרוטים, ואנחנו רואים בשריטות - מחלה.
כשהלב פתוח, הרוע והשריטות מתפרשים כמחלה. כלפי אנשים חולים אין מקום לשיפוטיות ולכעס.
כולנו שרוטים, וזה גורם לנו להעביר את הכאב שלנו לאחרים. זה מה שגורם לנו להכאיב
לאחרים. זה נמשך כל עוד השריטות ישנן וכל עוד אנחנו לא סולחים לעצמינו.
----------------
נ.ב. 04/02/2013
א.הכאב שבפנים.
עוד נושא בסרט זה הכאב הפנימי שריק סוחב. כאב זה מקורו בנטישה של אילסה.
ריק רואה בארוע שבו אילסה לא באה למפגש בתחנת הרכבת - נטישה. זהו ארוע טראומתי
שיצר אישיות טראומה צינית ואגואיסטית. האגנדה של אישיות זו היא מניעת פגיעה נוספת
על ידי אנשים אחרים.
כאב הטראומה מודחק, ורואים רק את הביטוי החיצוני - האישיות הצינית אגואיסטית.
הכאב שבפנים עולה מידי פעם. למשל, כאשר השיר As time goes by מושמע. ריק אוסר
את השמעת השיר בפאב. הוא שותה על מנת לשכך את הכאב שבפנים.
ריק משתדל למנוע מהכאב לעלות, אך מידי פעם הכאב עולה בגלל טריגר חיצוני כלשהו.
הכאב מכיל גם כעס, וגם כעס זה ישנו בסרט.
ב.טראומת נטישה.
הטראומה של ריק זו טראומת נטישה. מה בדיוק כואב - הנטישה או האבדן או שניהם ?
מה הן בדיוק השריטות ? מה בדיוק כואב ? טיפוסי שקשה לזהות מה בדיוק כואב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה