יום חמישי, 20 ביוני 2013

סרט: אשה יפה - ג'וליה רוברטס וריצארד גיר


  א.על הסרט.
    סרט מ-1990.
    סרט נפלא. סיפור אהבה נפלא. עיבוד לאגדה על סינדרלה.
    אני חש שזו זכות גם לראות את הסרט וגם לכתוב עליו. ראיתי את הסרט לראשונה
    ב-1990, והוא מאד ריגש אותי.
    כעת אני רואה את הסרט שוב. רק בסוף הסרט הבנתי מה כל כך ריגש אותי אז.
    רק בסוף הסרט הבנתי מה הנושא העיקרי, בעיני, של הסרט.
    אני מזהיר - ברשימה זו אגלה את סוף הסרט על מנת שאוכל להתייחס לנושא הסרט.

  ב.העלילה.
    אדוארד לואיס, (ריצרד גיר), הוא איש עסקים מאד עשיר, שעוסק בקניית חברות במצוקה,
    ופירוקן.
    הוא הולך לאיבוד בבוורלי הילס, כשהוא מנסה למצוא את דרכו למלון בו הוא מתגורר.
    בדרך הוא פוגש זונה צעירה בשם  ויויאן וורד, (ג'וליה רוברטס), והוא מחליט לשכור
    את שירותיה לשבוע, עד שיהיה עליו לחזור לניו יורק. כמובן שהם מאד מתחברים ואף מתאהבים.

  ג.סוף הסרט.
    השבוע חולף, וכעת על אדוארד לחזור לניו יורק.
    לקראת הפרידה הצפוייה, אדוארד וויויאן צריכים להחליט לגבי המשך הקשר ביניהם -
           האם הם מעוניינים בהמשך הקשר ובאיזו מתכונת ?
    אדוארד מציע לויויאן להיות המאהבת שלו. הוא ידאג שתהיה לה דירה וכסף ובגדים, והם
    יהיו יחד בכל פעם שהוא יגיע לרגל עסקיו לחוף המערבי.
    ויויאן מסרבת למרות שזו הצעה חלומית. בעיניה היא תמשיך להיות זונה הנותנת אהבה תמורת
    כסף, רק שכעת היא תהיה זונת צמרת והיא תקבל כסף רב יותר.
    ויויאן לא רוצה כסף. ויויאן רוצה את הדבר ההוא מהאגדות - אהבה וחיים עם נסיך
    החלומות. היא אומרת לאדוארד שהיא השתנתה בשבוע שהם היו יחד. כעת היא רוצה את הדבר
    האמיתי.
    ויויאן אומרת לאדוארד שהוא נסיך החלומות שלה, ושואלת אם גם באגדה הנסיך מציע
    לנסיכה לשכן אותה בדירה ולתת לה כסף.
    אדוארד עונה שהוא עדיין לא בשל לתת לה את מה שהיא רוצה. התוצאה-ויויאן מתכוונת לחזור
    למקום ממנו היא באה - החיים כזונת רחוב.
    כעת על אדוארד להחליט מה הוא רוצה.
    ההמשך צפוי.

  ד.צומת הזוגיות.
    הנושא העיקרי של הסרט בעיני - צומת הזוגיות.
    בצומת זו אנו נדרשים להחליט איזו זוגיות אנו רוצים.
    השאלה בצומת הזוגיות -
          האם אנו רוצים אהבת אמת, כמו באגדות, או האם אנו רוצים הסדר נוח ?
     ויויאן בחרה - או שתהיה לה אהבת אמת או שלא יהיה כלום. היא כבר לא רוצה הסדר נוח.

  ה.צומת הזוגיות בחיי.
    אני החלטתי, עוד לפני שפגשתי את ריבה שאני רוצה אהבת אמת. לא חשבתי על אהבה כמו
    באגדות. חשבתי על האהבה כמו בשירים עליהם גדלתי - שירים של הפלטרס, אלביס, פול
    אנקה.
    זה מה שרציתי וזה מה שקיבלתי.
    על מנת שתהיה לך אהבת אמת, צריך לרצות !
    על מנת שתהיה אהבת אמת, צריך להאמין באהבה וצריך לרצות.
    מי שמפחד, מי שלא מאמין ולא רוצה ולא מעז, לא יקבל. צריך להיות "נאיבי" ולהאמין
    באהבה כמו באגדות. צריך לשאוף שמה שיש בשירי האהבה, יהיה גם אצלך בחיים.
    קוראים לזה רומנטיקה.
    אצלי מדובר באגדה עצובה - הנסיך לא מצליח להציל את הנסיכה.

  ו.שני העולמות.
    בסרט יש שני עולמות -
      1.עולם המציאות.
        העולם שממנו אדוארד וויויאן באים.
        היא באה מהעולם בו היא חיה כזונת רחוב עניה. הוא בא מעולם שבו הערך העליון
        זה כסף והצלחה.
        הוא חי בפנטאוז מפואר והיא חיה ברחוב, אך שני העולמות הללו הם בעצם אותו דבר.
        בשני עולמות אלה הן אהבה, אין חברות, אין לב, אין ערכים. השוני הוא רק בכסף
        ובהתייחסות החברה. השוני בין שני העולמות הוא בחיצוני ולא במהות.
      2.עולם האגדות.
        העולם בו יש אהבה, יש נסיכות ויש נסיכים על סוסים לבנים המתאהבים בנסיכות.
        העולם בו יש חברות וערכים אמיתיים.
    בסוף הסרט שניהם נדרשים להחליט באיזה עולם הם רוצים לחיות - האם הם חוזרים לעולם
    המציאות או שהם עוברים לחיות בעולם האגדות, העולם שבו יש אהבת אמת.

  ז.עוד נקודות בסרט.
    1.היחסים בין אדוארד לבין עורך דינו.
      בסוף הסרט מתברר שמה שמחזיק אותם יחד זה אינטרס ולא חברות. כך זה בכל יתר
      מערכות היחסים של אדוארד. בעולם שבו אדוארד חי קודם אין חברים. יש רק אינטרסים.
    2.אדוארד הוא רווק מבוקש.
      הוא עשיר ויפה וכל הנשים רוצות בו.
      הבעייה שוב אותה בעייה - כולן רוצות מין או הסדר ולא אהבת אמת. הן אוהבות את
      החיצוניות שלו, יופי חיצוני וכסף ומעמד והצלחה, ולא את אדוארד עצמו. כפי שכבר
      אמרתי, בעולם המציאות אין אהבה. יש רק הסדרים.

  ח.הלב והמוח.
    אני מקווה שמישהו, אי שם, יקרא את מה שכתבתי וגם יתחבר למה שכתבתי ברמה הרגשית.
    אני כתבתי עם כל הלב.
    אני מקווה שמה שכתבתי לא יעצר במוח, אלא ימשיך הלאה ללב.
    בספר האנטומיה שלי, המוח זה הקיר שבנינו סביב הלב שלנו.

 

סרט: עלובי החיים 1998 - ליאם ניסאן


  א.העלילה.
    גיבור הסרט ג'אן ולג'אן, שנאסר על שגנב לחם כשהיה רעב, נרדף כל חייו על ידי המפקח
    זאבר. הוא נרדף למרות היותו אדם עם הערכים הגבוהים ביותר, וזאת כיוון שבעיני
    המפקח זאבר ג'אן ולג'אן הוא פושע מסוכן שמקומו מאחורי הסורגים.
    נושא הסרט -
      המאבק בין 2 הגיבורים, ג'אן ולג'אן והמפקח זאבר, ומה שהן מייצגים.

  ב.התייחסות.
    נושא הסרט זו המחלוקת בין 2 גישות ערכיות. כל דמות מייצגת גישה ערכית אחרת -
      1.המפקח זאבר מייצג את הגישה השכלתנית.
        בגישה שלו, החוק קובע מי טוב ומי רע.
        יש יותר מגישה שכלתנית אחת, אך לא אפרט כאן.
        לפי גישה זו, ג'אן ולג'אן הוא פושע מסוכן, ומקומו מאחורי הסורגים.
        לפי גישה זו, כל גנב הוא אדם רע, ולא משנה מה המניע. גם מי שגנב כי היה רעב
        ללחם הוא אדם רע. יותר מכך, לפי תפיסת המפקח זאבר מי שגנב פעם אחת, לא יכול
        להשתנות, ויש לרדוף אותו כל חייו. המפקח זאבר לוקח את גישת החוק לקיצוניות
        שאין אף בחוק. הנאמנות היא לחוק.
      2.ג'אן ולג'אן מייצג את גישת הלב.
        בגישה זו הולכים לפי הלב ולא לפי החוק וההגיון. בגישה זו אין כלל רעים.
        הרעים, כביכול, הם בסך הכל אנשים שרוטים. הרוע זו מחלה נפשית. הנאמנות היא ללב.

  ג.קצת מאד על 2 גישות ערכיות אלה.
    בהרבה צמתים העוסקים בדילמות ערכיות, 2 גישות ערכיות אלה ניצבות משני צידי המתרס.
    כמה צמתים העוסקים בדילמות ערכיות כאלה הן -
      1.צומת הכעס.
        השאלה - האם יש מקום לכעס ?
        בצומת הכעס עלינו להחליט אם יש מקום לכעס, למשל, כלפי אדם שפגע בנו.
        לפי הגישה השכלתנית יש מקום לכעס ולפי גישת הלב אין מקום לכעס.
      2.צומת האנשים.
        השאלה - האם האדם טוב או רע במהותו ?
        לפי גישת הלב, אין אנשים רעים. יש רק אנשים שרוטים. הרוע, כביכול, זו מחלה
        נפשית שיש לרפא כמו שמרפאים סרטן.
      3.צומת השיפוטיות.
        השאלה - האם יש מקום לשיפוטיות ?
        לפי גישת הלב, אין מקום לשיפוטיות כלפי עצמינו או כלפי אחרים.
        עלינו לבוא לעצמינו ולאחרים ללא שיפוטיות.
      4.צומת התניית היחסים.
        השאלה - האם יש מקום להתניית יחסים ?
                האם היחסים עם או בלי תנאי ?
        זו הצומת שהיא כנראה הכי חשובה בעיני בקבוצת צמתים זו.
        בצומת זו עלינו להחליט אם יש מקום לגרושין, התאבדות ועוד.
        עסקתי בצומת זו כל חיי.
        לפי גישת הלב, היחסים הינם ללא תנאי. "מה שנכנס ללב, לא יוצא מהלב".
    לאחר שריבה, אשתי, נפטרה לפני שנתיים, היתה אצלי בפנים החלטה ערכית שיותר
    "לא סוגרים את הלב". אני משתדל, כמיטב יכולתי, לקיים החלטה זו, למרות שזה לא קל.
    בניסוח אחר, השאלה היא -
                האם אתה בא ליחסים עם עצמך ועם אחרים עם המוח או עם הלב ?
                האם אתה מתמודד עם הצמתים שתארתי עם המוח או עם הלב ?

  ד.התנצלות.
    במכוון דיברתי בשכלתנות. השתמשתי בשפה "מדעית".
    לא רציתי להביא דוגמאות כואבות. בהזדמנות אחרת אביא גם את הדוגמאות הכואבות.
    כך, מה שכתבתי מובן הרבה פחות. מדובר בארועים בחיי בהם באתי עם המח ולא עם הלב.
    אני מתנצל.

  ה.הנאצים ורדיפת היהודים.
    אציין שהרוע של הנאצים גם הוא מוסבר בכך שהנאצים באו עם גישה שכלתנית ולא עם גישת
    הלב. גישה שכלתנית זו השליכה הצידה את הערכים האנושיים והצדיקה את רדיפת היהודים.
    ההגיון הנאצי הצדיק את השמדת היהודים והלב היה סגור. היתה אידאולוגיה שאמרה
    שלפתוח את הלב זו חולשה, ועל מנת להיות גזע עליון, יש לסגור את הלב.
    תמיד יש הגיון, גישה שכלתנית כלשהי, המצדיקה את סגירת הלב.

  ו.סיכום.
    הכתיבה על הסרט עלובי החיים איפשרה לי לכתוב על הגישה השכלתנית ועל גישת הלב.
    אני מתנצל על כך שכתבתי "במדעית" ולא כתבתי עם הלב.
    התרוץ - אילו כתבתי עם הלב, הרשימה היתה מאד חושפנית.
                 -------------------------------------
נ.ב.
פעם אני כותב על צמתים ופעם על מרכיבי משקפיים, והכוונה לאותו דבר. אז מדוע המינוח השונה ?
למשל, יש את צומת התניית היחסים ויש את מרכיב ההתנייה.
מרכיב ההתנייה זו התשובה שלנו לשאלה  אם יש להתנות יחסים.
הצומת זו קבוצת הארועים בחיינו שבהם נתקלנו בשאלה זו.
 

יום רביעי, 19 ביוני 2013

סרט: סימנים Signs - 2002


  א.העלילה.
    גרהם, (מל גיבסון), הוא כומר לשעבר, החי בחווה מבודדת עם אחיו ושני ילדיו
    הקטנים.
    גרהם הוא אלמן, שאשתו נהרגה בתאונת דרכים. גרהם כועס על אלוהים ומאשים אותו
    במות אשתו. זה גורם לגרהם לנטוש את הכמורה.
    גרהם נחשף לסימנים מסתוריים שונים. תחילה מופיעים ציורים מוזרים בשדה התירס שלו.
    אחר מופיעים סימנים נוספים. הסימנים מופיעים לא רק אצל גרהם, אלא בכל העולם.
    אנשים שונים מפרשים את הסימנים בצורה שונה.
    גרהם ויתר האנושות מבינים אט אט שאלה הם סימנים לנוכחות חוצנים. מתברר שהחוצנים
    מתכננים פלישה לכדור הארץ. לבסוף החוצנים אף פולשים בפועל.

  ב.דימוי עיר הנושאים.
    בהתייחסות לסרטים, אני מנסה לזהות מה הם הנושאים שבהם הסרט עוסק.
    מה שמעניין אותי בעיקר זה לא הסרט אלא הנושאים שהסרט מעלה. באמצעות כתיבה על
    הסרט, אני שואף להעלות נושאים אלה.
    נדמיין עיר תת-קרקעית בה כל רחוב מייצג נושא של החיים.
    המטרה שלי - לתת שמות לרחובות ולספק מפה של העיר.
    במהלך חיינו, אנו מגיעים לנושאים אלה שוב ושוב, ולא זוכרים שכבר היינו
    בנושא זה פעמים רבות בעבר.
    בראייה שלי, כל סרט מורכב מעלילה ונושאים.
    העלילה זה החלק הרדוד, התפאורה. העלילה זה האמצעי להעלות את הנושאים.
    הנושאים זה העומק שיש בסרט.
    חלום הרחוב הראשי בבלוג פשר חלומות משתמש בדימוי זה.

  ג.תפיסת החדרים.
    דימוי אחר שבו אני משתמש זה דימוי הבנין עם החדרים.
    זה אותו רעיון, אך בהצגה קצת שונה. בדימוי זה, הבנין זה הנפש ו/או החיים, והחדרים
    אלה הם הנושאים המרכיבים את הנפש ואת החיים. התפיסה לפיה הנפש והחיים מורכבים
    מנושאים, זו תפיסת החדרים.
    אם, למשל, יש לאדם כלשהו בעייה בנושא זוגיות, אני נוהג לומר שחדר הזוגיות של אדם
    זה מבולגן, ושיש לארגן את החדר.

  ד.הנושאים שזיהיתי בסרט.
    הסרט סימנים נחשב לסרט מדע בדיוני. למרות זאת, בעיני זה סרט מיסטי רוחני. זאת
    כיוון שרוב הנושאים שהסרט מעלה הינם נושאים מיסטיים רוחניים.
    הנושאים שהסרט מעלה -
      1.מרכיב המעבר.
        מרכיב המעבר עוסק בשאלה - האם יש מעבר כזה או אחר ?
        למשל - האם יש אלוהים, חיים אחר המוות, גלגולים ועוד ?
        בסרט יש 2 סוגי מעבר -
          א.חוצנים.
          ב.אלוהים.
        תחילה יש סימנים שיש מעבר, שיש חוצנים, אך הסימנים ניתנים לפרושים שונים.
        לבסוף, הסימנים הופכים לוודאות. מסתבר שאלה שהאמינו שיש חוצנים אכן צדקו.

      2.הכעס על אלוהים.
        בסרט, גרהם כועס על אלוהים "שלקח ממנו את אשתו".
        לאחר אבדן יש, לדעתי, תמיד כעס כלפי מי שבעינינו אשם באבדן. אצל כל אחד יש
        משקפי טראומה אחרים. משקפיי הטראומה מציינות מי האשם באבדן.
        במקרה זה משקפיי הטראומה הם שאלוהים אשם באבדן, ולכן הכעס מופנה כלפי
        האלוהים.
        הכאב והכעס מוחבאים בפנים, אך מידי פעם הם מקבלים ביטוי חיצוני.
        גם אצלי הכעס הופנה כלפי האלוהים.

      3.יש תוכנית חיים ויש יד מכוונת.
        זה הנושא העיקרי בסרט. על כך בהמשך.

  ה.הסרט הכפר.
    כשהתחלתי לראות את הסרט סימנים, ראיתי מיד שהאווירה בסרט זהה לאווירה בסרט
    הכפר של אותו בימאי.
    גם בסרט הכפר יש "סימנים" שיש מעבר, אך הסימנים לא חד-משמעיים, וניתן לפרש אותם
    בצורות שונות.
    בשני הסרטים מסתבר בסיום שהפרשנות לסימנים שיש מעבר היתה הפרשנות הנכונה, שאכן
    יש מעבר.

  ו.יש תוכנית חיים ויש יד מכוונת.
    התובנה העיקרית בסרט סימנים -
      יש תוכנית חיים.
      יש יד מכוונת.
      אין מיקריות.
      הכל בחיינו תוכנן מראש.
    סוף הסרט מבהיר שכל מה שקרה לא היה מיקרי.
    היתה תוכנית חיים שיקרה מה שאכן קרה לבסוף.
    בקטע בתחילת הסרט, גרהם אומר שבני האדם מתחלקים לשני סוגים -
      1.אלה המכחישים שיש יד מכוונת.
      2.אלה המכירים שיש יד מכוונת.
    המכחישים חשים שהם מתמודדים לבד עם החיים, ולכן הם חיים בפחד.
    הקבוצה השנייה חשה בטחון בגלל האמונה שלא משנה מה יקרה, אלוהים תמיד לצידם.
    כשאשתו של גרהם מתה כתוצאה מתאונת דרכים, המילים האחרונות שהיא אומרת - "תגיד
    לאחיך שיחבוט הכי חזק". בתחילה מילים אלה נשמעו כהזיות של אדם גוסס. בסוף הסרט,
    יש עימות עם אחד החוצנים, ובו החוצן מאיים להרוג את הבן של גרהם.
    גרהם נזכר במילים של אשתו. הוא אומר לאחיו "תחבוט הכי חזק", וזה מה שמציל אותם.
    משתמע שכל הארועים תוכננו מראש.
    ארוע זה גורם לריפוי הכעס של גרהם כלפי האלוהים. זה מתבטא בכך שגרהם חוזר להיות
    כומר.
    המסקנה בסוף הסרט -
      לא היתה מיקריות כשאשתו של גרהם מתה.
      לא היתה מיקריות כשהבן של גרהם ניצל בסוף הסרט.
      פעם היד המכוונת לוקחת ופעם היא נותנת.

  ז.הערות.
    1.גם בשנים שהייתי עם משקפיים חילוניות, ריבה אשתי ואני האמנו שזה לא מקרה שאנחנו
      יחד, שכך היה אמור להיות, שאין מיקריות בענין הזוגיות בינינו.
    2.הסרט נגד כל הסיכויים.
      בסרט נגד כל הסיכויים, עם מאט דיימון, אין כלל ספק שיש תוכנית חיים.
      שם גיבור הסרט מנסה לשנות את תוכנית החיים.
      הוא חושב שתוכנית החיים מטומטמת.
    3.גם אני חיפשתי כל חיי איך ניתן לעקוף את תוכנית החיים.
      קראתי לכך בשם - החיפוש אחר פרפטום-מובילה. Perpetum mobile.
      התשובות שחיפשתי כל חיי נועדו בעצם לאפשר לנו לעקוף את תוכנית החיים ואת
      האלוהים.

 

יום ראשון, 2 ביוני 2013

סרט: רסיסי חיים - ג'ק ניקולסון 1970


  א.העלילה.
    ג'ק ניקולסון הוא פסנתרן מבטיח שנטש את הקריירה כפסנתרן. הוא עובד כפועל פשוט
    בשדה נפט וחי עם מלצרית, בחורה פשוטה ורדודה שאוהבת אותו. הוא לא אוהב אותה. לא
    ברור מדוע הוא ממשיך בזוגיות. בכל פעם הוא מנסה לעזוב אותה, ומתחרט.
    הוא לא מוצא את מקומו כפסנתרן, כפועל בשדה הנפט או בבית אביו. כשנודע לו שאביו
    גוסס, הוא שב לבית אביו, אך גם שם הוא לא מוצא את מקומו.

  ב.התייחסות.
    תחילה התקשיתי להבין סרט זה. הצלחתי להבין מה הסרט מנסה לומר רק ממש בסוף הסרט.
    סרט זה מזכיר לי את הסרט ההסדר של איליה קזאן. בשני הסרטים הגבורים לא מתחברים אל
    חייהם, לא אוהבים את חייהם הנוכחיים, ולא ברור מה הם כן רוצים.
    אין דבר מסויים בחייהם שהם אוהבים. הם לא מחוברים לכלום. אין גם בחייהם מערכת
    יחסים משמעותית אחת.
    ג'ק ניקולסון לא מחובר לחייו כשם שהוא לא מחובר לבת זוגו המלצרית.
    באותה קלות שהוא מסוגל לעזוב את בת זוגו, הוא מסוגל גם לעזוב את חייו הנוכחיים.
    כלום לא קושר אותו לחיים אלה. כל החוטים הקושרים אותו לחיים אלה חסרי ערך
    בעיניו. אין חוטים של ממש. הזוגיות היא הסדר. החיים הינם הסדר. הכל הסדר.
    הוא רוצה לעזוב, אך גם אין לאן לעזוב.
    אני מעדיף את הסרט ההסדר, שם הדברים נאמרים בצורה ברורה יותר.

  ג.צומת החיים הנוכחיים.
    הצומת בה ג'ק ניקולסון ניצב זו צומת החיים הנוכחיים. בצומת זו השאלה היא - האם
    אני אוהב את חיי הנוכחיים או שאני רוצה חיים אחרים ?
    אפשר לקרוא לצומת זו גם בשם - צומת האושר.
    בצומת זו, האדם מדמיין שהוא יהיה מאושר אם יהיו לו חיים אחרים עם בת זוג אחרת,
    מקצוע אחר, כסף ועוד.
    האשלייה הקבועה היא שנהיה מאושרים כשנגיע לחיים האחרים שמחכים ממש מעבר לפינה.
    צומת החיים הנוכחיים זו צומת מאד חשובה.

  ד.היחסים עם חיים.
    נדמיין שיש אדם בשם חיים, ואיתו יש לנו מערכת יחסים. חיים מסמל את החיים
    הנוכחיים. נדמיין שלג'ק ניקולסון יש בחייו 2 מערכות יחסים עיקריות בחייו -
      1.היחסים עם בת הזוג המלצרית.
      2.היחסים עם חיים.
    בשתי מערכות היחסים אין קשר של ממש. יש רצון לנטוש את שתי מערכות היחסים.
    בשלב זה לא ארחיב עוד על צומת זו. חשוב רק שנלמד לזהות ולהכיר את הצמתים בחיינו.

  ד.הצמתים בחיינו.
    יש צמתים קבועות אליהן אנו מגיעים במהלך חיינו. התחלתי למפות צמתים אלה. מתחילה
    להסתמן אצלי רשימה של הצמתים העיקריות בחיינו.
    בכל צומת אנו מתמודדים עם שאלה גדולה אחרת של החיים. ציינתי קודם מה השאלה בצומת
    החיים הנוכחיים.
 
  ה.ראייה.
    רק לקראת סוף הסרט התחלתי "לראות", התחלתי להבין מה קורה בסרט. זה קראתי כשהבנתי
    שהסרט עוסק בנושא צומת החיים הנוכחיים. לפתע הבנתי באיזו צומת מדובר. זיהיתי את
    הצומת.
    על צומת זו יש אצלי מידע רב ממקודם, ולכן התחלתי להבין.
    במילים אחרות -
      התחלתי לראות כתוצאה מכך ש -
        1.יש מידע קודם בנושא צמתים.
        2.אני מכיר את צומת החיים הנוכחיים ממקודם.
        3.זיהיתי שגיבור הסרט מתמודד עם צומת זו.

  ו.צומת הרצון לחיים.
    צומת החיים הנוכחיים היא חלק מצומת הרצון לחיים.
    השאלה הרחבה יותר - מה הרצון לחיים שלי ?
                       איזה חיים אני רוצה ?
    בצומת החיים הנוכחיים מתמקדים בהיבט אחד של צומת הרצון לחיים - הבחירה בין החיים
    הנוכחיים לבין חיים אחרים.
    על צומת הרצון לחיים אדבר בהזדמנויות אחרות.
                             

  נ.ב.
  א.על היבט שריפת המועדון.
    לסרט יש היבטים נוספים שבמכוון לא הזכרתי קודם. אזכיר בכל זאת. המלצרית לא רק אוהבת את
    ג'ק ניקולסון אלא גם בהריון עם בנו. למרות זאת, הוא נוטש אותה ואת בנו. יש עם זה
    כמובן בעייה ערכית קשה. בסרט הוא עצמו אומר שהוא לא אדם טוב. הוא עסוק רק באושר
    שלו ובעצמו. הוא אגואיסט.
    ההיבטים הנוספים מעבירים אותנו לצמתים אחרות. העדפתי להתמקד בהתייחסות בצומת
    החיים הנוכחיים. 

  ב.על המושגים חיים נוכחיים וחיים אחרים.
    החיים הנוכחיים אלה הם החיים שבנית לעצמך, החיים שיש לך כרגע.
    החיים האחרים זה הגן עדן שכביכול מחכה מעבר לפינה.
    תמיד דרכים ואידאולוגיות שוללים את החיים הנוכחיים ומבטיחים חיים אולטימטיביים
    המחכים ממש מעבר לפינה. כמעט ללא יוצא מהכלל, מסתבר שזו אשלייה. הדשא אצל השכן
    אינו יותר ירוק. זה רק נראה כך כשמסתכלים מרחוק.
   

יום שבת, 1 ביוני 2013

סרט: איש ושמו סוס 1970 - ריצרד האריס


  א.התסריט.
    אציל בריטי משועמם נופל בשבי שבט הסו. זה קורה בראשית המאה ה-19.
    תחילה מתעללים בו בצורה אכזרית ביותר. יש גם התעללות פיזית וגם התעללות נפשית.
    נותנים אותו כעבד לאינדיאנית זקנה. אחת ההתעללויות הנפשיות היא שנותנים לילדים
    לרכב עליו כאילו הוא סוס. מכאן שם הסרט. ההתעללות היא בכך שרואים בו סוס ולא בן
    אדם. עם הזמן, לאחר שהוא מפגין כישורים של לוחם, מתחילים לקבל אותו ולראות בו
    אדם.

  ב.התייחסות.
    על פניו, נושא הסרט הוא חיי האינדיאנים בראשית המאה ה-19.
    הנושא של הסרט לדעתי - היחסים עם העולם.
    כאן בסרט העולם זה שבט הסו. מבחינתי, העולם יכול היה להיות סביבת בית הספר בתיכון
    או הצבא או מקום העבודה.
    תחילה היחסים עם אנשי עולם זה קשים. לא רואים בריצרד האריס בן אדם.
    זה עולם עם תפיסה ערכית שונה. על מנת להתקבל כבן אדם בעולם זה, עליך לעמוד במבחן
    הערכים של שבט זה.
    היחסים עם העולם עומדים במרכז כשיש חשיפה לעולם. למשל, בתקופת התיכון. למשל,
    בקיבוץ. בחיי עיר כל אחד חי בעולמו עם משפחתו וידידיו, ויש פחות חשיפה ותלות
    בעולם.
    בסרט רואים עד כמה העולם יכול להיות אכזר כלפי "מי שלא נחשב לבן אדם".

נ.ב.
א.על נושא היחסים עם העולם.
  רבים סובלים מהתייחסות העולם כלפיהם. יש כמובן הדעות הקדומות כלפי כושים, יהודים, נשים, הומוסקסואליים
  ועוד. בסרט הנאשמים מסופר על אשה שחוותה אונס, והחברה נתנה לגיטימציה לאונס "כי היא הזמינה את זה".
  הנאצים ראו ביהודים וברבים אחרים אנשים נחותים שדמם מותר. בעבר הלא רחוק היתה הבחנה בין אצילים לבין אלה שדמם אינו כחול. היה הקולוניאליזם. בבתי הספר יש התעללות בילדים שאינם מקובלים.
  הסרט עוסק לדעתי בנושא היחסים עם העולם, אך לא ממש מתעמק בנושא זה.
 

סרט: התפשטות 2011 - מט דיימון


  א.העלילה.
    סרט אפוקליפסה.
    וירוס קטלני מתפשט במהירות בכל העולם.
    מצד אחד, יש המתגייסים למלחמה נגד הסכנה הנשקפת לאנושות.
    מצד שני, יש תופעות של התפרקות החברה, אלימות, ביזה ועוד.

  ב.התפרקות החברה.
    לסרט יש שני מוקדים -
      1.הנסיבות. האפידמיה.
        הנסיבות הן בעיני תמיד החלק השולי, התפאורה.
      2.התנהגות האנשים במצב קיצון זה.
        בעיקר - התפרקות החברה האנושית.
    יש התפרקות החברה האנושית כאשר אנשים מתחילים להתנהג כאספסוף מוטרף וכשכל אחד
    דואג לעצמו ולמשפחתו. השוטר מפסיק להיות שוטר, החייל מפסיק להיות חייל והרופא
    מפסיק להיות רופא. החברה מפסיקה לתפקד כחברה, כאורגניזם. במקום חברה יש הרבה
    אנשים וחבורות המנסות לשרוד.
    המסר מהתפרקות החברה -
      לחברה לא היה בסיס ערכי של ממש. במצב הקיצון הראשון כל אחד נוטש את ערכי החברה
      ודואג לעצמו ולמשפחתו.

  ג.סיפורי אפוקליפסה.
    רשימה זו היא הזדמנות עבורי לכתוב על נושא הקרוב לליבי - סיפורי אפוקליפסה.
    יש הרבה תסריטי אפוקליפסה - מלחמה גרעינית, שינוי קיצוני באקלים, פגיעת מטאור
    בכדור הארץ ועוד. כאמור, הנסיבות לא חשובות.
    מאז ומתמיד נמשכתי לסיפורי אפוקליפסה.
    מה מסוכן יותר - הוירוס או קריסת המערכות של האורגניזם המכונה בשם חברה ?
    אגב, בשפעת הספרדית ב-1918 וגם באפידמיות קודמות בימי הביניים לא היתה למיטב
    ידיעתי התפרקות החברה.

  ד.התפרקות צבא.
    גם צבא הוא אורגניזם, וגם צבא עלול להתפרק במצבי קיצון.
    במצב קיצון על החייל להחליט אם הוא ממשיך לתפקיד כחייל או שהוא דואג להשרדות
    האישית שלו.
    כאשר ניתנת פקודה להסתער, על החייל להחליט אם הוא מסתער או נשאר בעמדה. כשאחרים
    מתחילים לברוח, על החייל להחליט אם גם הוא בורח.
    החייל חונך לערכים של הצבא. עד כמה ערכים אלה יחזיקו מעמד במצב קיצון ?
    עד כמה החייל יהיה נאמן לערכים אלה כשהוא נופל בשבי ?
    בצבאות שונים הדבקות בערכים שונה. במלחמת העולם השנייה, הצבא האיטלקי נודע בכך
    שכל משב רוח קטן גורם לו להתפרק. לא משנה כמה חיילים יש, אם לחיילים אין נכונות
    אמיתית להילחם ולסכן את עצמם. מדהים לראות מחזה של צבא אדיר שמתפרק. הצבא האדיר
    שהיה עד לפני רגע, הופך לעדר של חיילים לשבעבר, הנסים על נפשם.

  ה.התנהגות הפרט באפוקליפסה.
    באפוקליפסה על הפרט לקבל החלטה - מה הערכים בהם הוא דבק, הערכים של החברה או
    הערכים של דאגה לעצמך ולמשפחתך. זו הדילמה הערכית העיקרית באפוקליפסה.

  ו.תסריט אפוקליפטי שלי.
    נניח שהיתה אפוקליפסה, ונותר רק אדם אחד בחיים - אתה. כשתמות, לא ישאר זכר
    לאנושות. בתסריט זה, האם יש טעם לחיים ? יש תסריטים שכאלה הממחישים
    שהאורגניזמים, להם אנו שייכים, חשובים ונותנים משמעות לחיינו. אנחנו אמנם לא
    נחיה לנצח, אך האנושות שכה חשובה לנו, תמשיך להיות. גם האנושות תמשיך וגם המעט שתרמנו
    לאנושות.

  ז.מה מונע אותנו מלהיות רוצחים ?
    באפוקליפסות יש אנשים שאף הופכים להיות רוצחים, וזאת במטרה לשרוד. לא כולם כמובן.
    גם הטאבו על רצח שייך לתפיסה הערכית שעלינו חונכנו. כשאנו מפנים עורף באפוקליפסה
    לערכי החברה, וכשאין חשש מענישה, יש אפשרות שגם המעצור המונע רצח יעלם.

  ח.מלחמת ששת הימים.
    מלחמת ששת הימים זה ארוע שבו המדינה היתה בסכנה קיומית. לפתע כל הישראלים ששהו
    בחו"ל, תפסו את המטוס הראשון, וחזרו לארץ והתגייסו.
    ארוע זה ריגש את כולנו. לכמה ימים האווירה במדינה השתפרה פלאים. חזרנו להיות
    אורגניזם מאוחד דווקא בגלל מצב הקיצון. אנשים שמו הצידה את חייהם האישיים, וחזרו
    להילחם למען המדינה.
    דווקא חלק מהמנהיגים איכזבו. מנהיגי מפא"י דאגו למפלגה ולא למדינה.
    הדילמה הערכית במצבי קיצון של האנושות ושל המדינה -
                      למי אני דואג, לעצמי ולמשפחתי או למדינה ?